384
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,מסעי" (לשון רבים) רומז גם למסע הנשמה ממעלה למטה, לעולם הזה; גם לכך שצריכה להתבצע על-ידי ישראל למטה עבודה בדרך של מסע ועליה מדרגה לדרגה, וגם השכר שהנשמה מקבלת על כך הוא ,,מסעי" - התעלותה היא באופן של הליכה.
בזמן הגלות, בין המצרים
לפי האמור לעיל מובן הקשר בין פ' מטות ומסעי לבין המצרים:
קיומם של הענינים הללו של מטות ומסעי ירידת הנשמה למטה, ותפקידה לבצע את עבודתה בתוקף וכו', וכן השכר - הוא בעיקר בזמן הגלות'י, ב,בין המצרים", ולא כל-כך בעצם ירידתה למטה:
בזמן הבית*, כאשר עשרה** ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, כשראו ישראל ושמעו אלקות בגלוי, ולכן היו תמיד בביטול ודבקות לאלקות (כדרך שבא לראות כך בא ליראות5), ועבודתם היתה באהבה ויראה לאלקות - הרי על כך אי"אפשר לומר שהיו כ,,מטות", מנותקים מן האילן, אלא
ממות מסעי
כ,שבט", קשורים לשורש וגוף האילן, ולכן לא היו זקוקים לתוקף מיוחד כדי לקיים את עבודת התורה והמצוות ומובן מכך שגם לא נתגלה ה,איתן שבנשמה".
אבל בזמן הגלות, כאשר האלקות איננה נראית ונשמעת כבזמן הבית, קיימים העלמות והסתרים רבים כל-כך לאלקות, ואז ישראל הם כ,מטות" - דבקותם לאלקות אינה גלויה - אז צריכים הם לגלות בעצמם עוצמה רבה יותר כדי להתגבר על ההפרעות בעבודת התורה והמצוות, ובמיוחד כדי להפוך את חושך הגלות לאור -
לפיכך גם שכרם אז הוא באופן של ,מטות", תוקף עצם הנשמה מתגלה יותר מאשר בזמן הבית, ויותר מאשר בהיות הנשמה למעלה, וכל ואת כ,מסעי" - הליכה'*.
וכך גם לגבי ב,מסעי".
שאר הענינים
הערות
- 1. ראה אוה"ת תצא ע' תתק וע' תתקי. וראה ד"ה כי עמך ה'ש"ת בתחלתו. ובכ"מ.
- 2. בהבא לקמן - ראה לקו"ת ברכה צח, ב. אוה"ת מסעי ע' א'שנח. א'שסה. ד"ה קול דודי תש"ט פ"ב ואילך. פי"א ואילך. ועוד.
- 42. אבות פ"ה מ"ה.
- 3. חגיגה בתחלתה, וש"נ. וראה אוה"ת וירא קג, ב ואילך.
- 5. שיחות
- 4. עפ"י הנ"ל אולי י"ל שלכן דוקא בדורות האחרונים נקבע השם (במנהג ישראל) ,מטות", ולא ,ראשי המטות" (כברמב"ם וטור) - כדלעיל הערה 34 - כי בדורות האחרונים דוקא, כאשר חושך והעלם הגלות נתגבר ביותר, הרי ע"פ תורה נתגלה ונפעל אז אצל כאו"א מישראל בחי' ,מטות" בכל ג' הענינים שבפנים: הנשמה (לפי ראות עיני בשר) נפרדת מדביקותה, ההכרח לתוקף העבודה, השכר (גילוי בחי' ,המטות", תוקף שבנשמה) - ולא רק אצל ,ראשי המטות". ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 109 ואילך לענין החילוק דשם פ' מצורע בדורות הראשונים ודורות האחרונים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.