348

כפרט זוהי עבודה לבירור, ,זיכוך" ועידון הגוף, הנפש הבהמית, וחלקו של האדם בעולם. באופן כללי זוהי עבודה בתקופת הגלות (,חורבנא"), לא להיות מושפעים מן הקשיים והנסיונות של חושך הגלות, עד להפיכת החושך עצמו לאור - ,ולילה כיום יאיר'**.

זהו ההסבר לכך שפינחס וירמיהו באו שניהם ,,ממשפחת נכריה", ולפיכך ,זלזלו" בם ישראל, כאמור בסעיף א בכך מתבטאת הנקודה המשותפת שבעבודתם באופן של מלמטה למעלה, הן לגבי עצמם - ,בירור והעלאת ה,מטה" עצמי שלהם (,משפחת נכריה"), והן בנוגע לסביבתם בעולם"י, שבלי להתחשב ב,לזול" מצד בני ישראל, הם עוררו את ישראל עצמם לתשובה:

בהמשכה מלמעלה למטה מגיע האור רק אל ,מטה" כזה, שאיננו מנוגד לאור, אך אם ה,מטה" הוא ירוד כלכך, עד שהוא מנוגד לאור, לא יכול האור להגיע לשם (אלא אם כן האור ,שובר" אותו).

ואילו בהעלאה מלמטה. למעלה, כאשר מזככים ומעלים את המטה עצמו, ,מבררים" גם ,מטה" כזה,

ה,מזלזל" בקדושה, גם חושך כזה הופכים לאור.

. ההוראה: התעסקות גם עם ה,חוצ"

ההוראה הנלמדת מכך לעבודה למעשה היא:

יש המתעסקים בעניני הנשמה - תורה ותפילה וכדומה, אך אין הם מתמסרים לעבודה עם ה,,מטה", החדרת הקדושה אל תוך עניני הגוף.

כך גם באופן כללי יותר: אצל עצמם הם דואגים לכל הענינים, לא רק לעניני הנשמה, אלא גם לעניני הגוף, ואפילו לחלקם בעולם, אך הם נשארים בד' אמותיהם שלהם, ואין הם עוסקים בזולת וב,חוץ".

יש לדעת שסוג עבודה כזה אינו תמיד בר-קיום. אמנם, כאשר הוא עוסק בעניני הנשמה, הוא שרוי בדרגה נעלה ביותר, אך כאשר עליו לעסוק אחר-כך בעניני העולם, הרי לא זו בלבד שאין הוא מעלה אותם, אלא להיפך, ר"ל, הם מורידים אותו.

וכך גם לגבי ה,מטה" וה,חוץ" הכלליים: כאשר הוא שרוי בד' אמותיו, הרי הוא מושלם, אך אם הוא נקלע למצב שעליו להתעסק עם העולם, עם ה,חוץ", עלול ה,חוץ" לגרום, ח"ו, לדרדורו.

לפיכך נדרש היהודי לעסוק, ביחד עם העבודה הפנימית בעניני הנשמה, גם ב,חוץ", ואף עם ה,חוץ" התחתון