340

פרשת המועדות שב,אמור", = ורק התורה הסמיכה את הפרשיות כך מסיבה מסויימת%, ומכך יוצא, ש,לא אמר להם זו", שמשה לא אמר לכל ישראל את כל פרטי הדינים שבפרשתנו, אלא רק את הדברים שבפרשת אמור, כדלעיל.

לפיכך צריך לכתוב בסוף פרשתנו ,ויאמר משה אל בני ישראל...", כדי להבהיר, שמשה מסר גם פרשה זו לכל ישראל. ומכך מובן, שהפרשה נאמרה, כפי שנראה מפשטות הפסוקים, שהפרשיות כתובות כסדר התרחשותן.

ח. פרשת המועדות - 'ידבר"; פרשת הקרבנות - ,ויאמר"

יש הבדל נוסף בין פרשת המועדות שב,אמור" לבין פרשת הקרבנות שבפרשתנו: שם נאמר בסוף הפרשה ,וידבר משה...", וכאן - ,ויאמר משה...". ההסבר לכך בדרך ההלכה9י הוא:

בפרשת אמור מדובר בעיקר על דינים השייכים לכל הזמנים בשווה - איסור מלאכה ביום"טוב, המצוות המיוחדות של כל מועד, וכדומה - ולכן נכתב הביטוי ,וידבר", המורה על דבר ש,נמשך ולא נפסק"?*;

ואילו בפרשתנו מדובר בעיקר על הקרבנות, שאינם קרבים, כפשוטם, בתקופת הגלות, ורק כל העוסק בתורת

עולה... = כאילו הקריב... *, = ולכן נכתבה לשון של אמירה'?.

בדיני המועדים השייכים לכל

התקופות נכתב הביטוי ,,וידבר", שהוא לשון עשהיל. הקדוש-ברוך-הוא דורש בתוקףי* מישראל לקיים מצוות אלו ללא הבדל בין תקופת בית המקדש לבין תקופת הגלות.

ואילו חובתו של היהודי לעסוק בתורת עולה וכדומה בזמן הגלות5 אינה חובה ומצווה גמורה - אין דורשים זאת בלשון קשה. ואדרבה, ישראל דורשים*: ,יהי רצון מלפניך... שתשוב... ותבנהו (את בית המקדש) מהרה... ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו... כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך (בפרשתנ) - ואין