339

8 לקוטי

ולפי הסבר זה - ששתי הפרשיות נאמרו למשה ביחד - סביר לומר, שכוונת ההוראה בתחילת פרשת המועדות שב,אמור"'* ,דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה'..." היא, להפריד את הפרטים המאוחרים יותר של כל דיני המועד, שבפרשתנו, מן הפרטים שבפרשת אמור, שדוקא אותם צריך משה למסור לכל ישראל, ולא את הדינים הכתובים בפרשתנו (כי הם אינם קשורים לכל ישראל, כדלעיל).

בכך ניתן היה להסביר גם את השינוי בלשון התורה בין פרשת המועדות שב,אמור" לבין פרשת הקרבנות שבפרשתנו - שם מתחיל כל מועד% בדיבור חדש (,וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל...")*, ואילו בפרשתנו כתוב ציווי כללי רק בתחילת הפרשה - ,צו את בני ישראל ואמרת אליהם":

ההקדמה ,צו את בני ישראל" שבפרשתנו היא הקדמה כללית לכל פרשת המועדות והקרבנות (שבפרשתנו ובפרשת אמור). ולאחר מכן נאמרה הוראה אחרת ,דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" - ההוראה המציינת אלו פרטי דינים עליו למסור לכל ישראל (הפרטים הכתובים בפרשת אמור).

פינחס ג

ולכן, כדי להדגיש זאת יותר, פירט הקדוש-ברוך-הוא לגבי כל מועד9 בנפרד ,,דבר אל בני ישראל".

4 גם נרשת הקרבנות נמסרה לכל ישראל

כיון שהכלל ,אין מוקדם ומאוחר בתורה" נאמר, לפי פשוטו של מקרא, רק במקרה שמוכרחים לקבוע שהפרשיות אינן כתובות לפי סדר הזמנים*, כפי שכבר הוסבר פעמים רבות>, מובן, שלפי פשוטו של מקרא נאמרה פרשת הקרבנות שבפרשתנו בסוף ארבעים השנים,

וכך מדייק רש"י בלשונו בפירושו על הפסוק' ,,צו את בני ישראל (ואמרת אליהם את קרבני לחמי...)", ואומר: ,מה אמור למעלה..." - ולא ,למה נסמכה פרשת יפקוד ה' לפרשת הקרבנות..."* - כי בפשטות צריך לקבוע שפרשת הקרבנות לא רק ,נסמכה" - נכתבה בסמוך אך נאמרה לפני כן - אלא היא גם נאמרה כאן.

אך אילו לא היה כתוב בסיום פרשת הקרבנות ,ויאמר משה אל בני ישראל...", הרי שאז ,יש במשמע" ש,בפרשת נדרים התחיל דבריו" ו,לא אמר להם זו", ואם כך הכרחי היה לומר, שהפרשה אינה כתובה במקומה: היא נאמרה למשה ביחד עם, ואף לפני,