335
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
84 לקוטי
ואין מובן: אם לפי פשוטו של מקרא יש צורך להסביר מדוע מספרת התורה שמשה העביר את ציווי ה' אודות המועדים לישראל, צריך היה רש"י להסביר זאת במקום שנתקלים בכך בתורה בפעם הראשונה*' (בפרשת אמור), ולא להמתין עד לפסוקנו?
יותר מכך: את הסברו של רש"י - ,עד כאן דבריו של מקום..." - אי אפשר לומר בפרשת אמור, כי שם מתחילה הפרשה שאחרי-כן ב,דבריו של מקום" - ,וידבר ה' אל משה לאמר".
ד. ההסבר להדגשת התורה לגבי מס'רת הפרטים לישראל בפרשת אמור
הטעם שדווקא כאן מתעוררת השאלה - מדוע צריך לכתוב שמשה העביר את הציווי לבני ישראל, ולא בפרשת אמור - אפשר להסביר באופן פשוט ביותר:
פרשת המועדות שבפרשת אמור
פינחם ב
נאמרה בסמוך להקמת המשכן*' (אפילו לפני מנין בני ישראל - ,,באחד לחודש השני" - שאודותיו מסופר בחומש במדבר"י). = ובין המצוות וההלכות המפורטות שם, ישנן כאלה המתבצעות רק בארץ ישראל, לדוגמא: עומר*, חדש*', שתי הלחם"?.
לפיכך. ניתן היה לחשוב: אמנם, משה בודאי העביר את כל ציוויי ה' לישראל - ויותר מכך: בדרך כלל הוא עשה זאת מיד לאחר שמיעת הציווי מהקדוש-ברוך-הוא, כפי = שמובן מפירוש רש"י, במתן תורה, ,שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם" - אבל במקרה זה הוא לא העביר את כל הפרטים מיד, כי אין הם חשובים למעשה מיד'? באותו זמן2,
הערות
- 5. ופשוט שאין לתרץ: באמור שם סמך רש"י על מה שפירש לפנ"ז (כא, כד) ,,להזהיר ב"ד כן'" (כנ"ל הערה 13), ובפרשתנו אא"פ לפרש כן כי האזהרה לב"ד נאמרה כבר לפנ"ז (פרש"י פרשתנו כח, ג) -
- 2. כי ההכרח להפ רוש ,,להזהיר ב"ד כו'" הוא כי מה ענין בנ"י לדיני מומי כהן (כמ"ש במפרשי רש"י שם), ובפרט שבדיבור ה' אל משה לא נאמר (אמור כא, יז) ,ואל בנ"י": משא"כ בפ' המועדות, אשר: (א) הציווים שייכים לכל בנ"י (ב) מפורש שמשה נצטווה ,,דבר אל בנ"י ואמרת אליהם", אין מקום לפרש שהוא אזהרה לב"ד.
- 6. ראה פרש"י בהעלותך (ט, ד) שפרשת המועדים נאמרה למשה קודם ל,שנה השנית .. בחודש הראשון" (בסמיכות להקמת המשכן), עיי"ש.
- 7. בתחילתו.
- 8. כג, יוד.
- 9. שם, יד וברש"י שם (,וי"א").
- 0. שם, יז.
- 1. יתרו יט, יד. ולהעיר מפרש"י שמות ד, כד. בשלח טז, כב.
- 2. ואף שפ' אמור נאמרה קודם שילוח המרגלים ו(במילא) קודם הגזירה שיהיו במדבר ארבעים שנה, וחשבו שיכנסו לארץ בהקדם - מ"מ, הרי היו אז בחורב ולא ידעו כמה יתעכבו שם. והוא מהלך י"א יום לקדש ברנע (דברים א, ב) ומשם מהלך כמה ימים לא"י. ובפרש"י בהעלותך (י, כט) ,,מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ" - והי' זה בעשרים באייר - כמפורש שם - והוצרכו קודם לזה לכל פרשיות הנ"ל (דגלים, מסעות, פ"ש, מנין בנ"י וכו').
- 3. ובפרט לפרש"י בהעלותך (שם) שבין כך ,חזר והזהירם בשעת מעשה".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.