332

3 לקוטי שהיא חביבה...", ואז חשוב היה מספר הנותרים הן מן ה,מגפה" והן מ,הרגו איש אנשיו", כדלעיל, שלגבי בעל הצאן לא כל"כך חשוב כיצד נפגעו הצאן?

ישראל עברו על חטא ,בועל ארמית", שבו, כפי שפירש רש"י לפני כן"* ,קנאין פוגעין בו", ללא שום עדות, בית דין וכדומה. בן החמש למקרא מבין כבר אפוא את החומרה היוצאת מן הכלל של עבירה זו, עד כדי כך שהיא הביאה לידי מותם של כמאתיים אלף יהודים, כפי שאומר על כך רש"י* ,אלקיהם של אלה שונא זימה הוא" - ומובן, שלא ייתכן כאן ענין של חביבות (ומנין) עקב כך.

דבר זה יומתק בדרך ההלכה: בועל ארמית הוא חטא אשר, כלשון הרמב"ם ", ,יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו, שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב... והבן מן הכותית אינו בנו...", וכפי שמסביר הרוגוצ'ובי", שעל ידי חטא זה הוא ,מאביד נפשות מישראל על ידי דאזיל זרעם בתרה".

כלומר%: בכל העבירות האחרות, יהיו אשר יהיו, = אין עוברים את

ה,,גבולות"* שהציב הקדוש-ברוך-הוא בין ישראל לעמים, כי גם לאחר שעוברים עבירה נשארים ישראל5. ואילו בועל ארמית, אשר הבן שצריך היה להיות מ,נפשות מישראל" הוא ,אזיל בתרה", ונהיה נכרי, הרי מדה כנגד מדה, שהוא נחשב ,מחוץ" לצאן מרעיתו (לגבי ענין החביבות),

כהמשך לשון הרמב"ם: ,ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקדוש-ברוך-הוא מהם...",

ולכן אין כאן מנין של חביבות ,,לידע מנין הנותרות": אלו שלא חטאו אינם ,נותרים" מן החוטאים - כאילו אין כלל קשר ביניהם.

ט. ההוראות הנלמדות מכך מכך נלמדות הוראות בשני הקצוות:

מצד אחד רואים עד כמה פוגם החטא של בועל ארמית, שה,הפסד" אינו רק בכך ,,שאזיל זרעם בתרה", אלא גם החוטא עצמו מתנתק על ידי כך מצאן מרעיתו של הקדוש-ברוךהוא.

וזוהי גם הוראה לגבי הזכות הגדולה והאחריות העצומה של אלה שיש בידם למחות ולעכב אפילו יחיד, ואפילו פעם אחת, מלהיכשל ר"ל בחטא זה - כולל אלו שכבר נכשלו בכך ר"ל.