330
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
רועה אינו יכול לשמור צאנו מ,דבר", ולכן אין הוא אשם כאשר ,נפל בה דבר". אך הוא יכול - ואדרבה, זהו תפקידו - לשמור על הצאן מפני זאבים, על ידי מקל וכדומה, ואם ,נכנסו זאבים... והרגו בהן" הרי זו אשמת הרועה.
ולפיכך, במשל על , בעל הצאן", שבחביבותו לצאנו אין הבדל כיצד נפגע הצאן, אומר רש"י ,,נפל בה דבר" (והמצב בפרשת תשא היה דומה יותר ל,דבר"*:, כדלהלן). ואילו ב,משל לרועה..." הוא אומר ,נכנסו זאבים...", כי מקרה כזה נוגע לאופן מילוי התפקיד של ה,רועה".
+ ההבדל ב'ן המצב במגבה למצב במעשה העגל
לפי זה מובנת התשובה לתמיהה שהוזכרה לעיל על המילים ,ויהי אחרי המגפה" - על ידי ,משל לרועה...":
כאשר ,,שופטי ישראל" הרגו ,איש אנשיו" היה זה באופן שבית דין שפטו ודנו אותם למיתה, ומשה רבינו לא יכול היה להרגיש אשמה במותם, ולמנות עקב זאת את ה,נותרים".
אך לא כן היה ב',מגפה", שעצירתה היתה קשורה למשה, כפי שאומר רש"י בסוף פרשת בלק<: ,נתקבצו שבטו של שמעון... אמר להם משה ו
פינחפ א
אסורה... נתעלמה ממנו הלכה", ורק לאחר מכן, כאשר פינחס ,ראה מעשה ונזכר הלכה... "< והרג את זמרי, אז - ,ותעצר המגיפה". ואמנם, הענין ש,נתעלמה ממנו הלכה" בא מלמעלה בכוונה, כפי שאומר רש"יא, ,כדי שיבוא פינחס ויטול את הראוי לו" - הרי רק כלפי שמים גלוי שמשה לא היה אשם בכך, אך משה בעצמו יכול היה לחשוב, שהיתה זו שכחה<, שעכבה בינתיים את עצירת המגפה'.
לכן אומר רש"י, שהמנין ,אחרי המגפה מוסבר על ידי ,משל לרועה שנכנסו זאבים... והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות": זהו מנין אשר (א) נדרש ממשה, הרועה, (ב) ,לידע מנין הנותרות" מן ה,מגפה", הוא. ענין שיכול היה, לדעת משה, להימנע בדומה ל,שנכנסו זאבים לתוך עדרו...", או לפחות, ניתן היה להקטין את הנזק, והיו יותר נותרות.
לעומת זאת במעשה העגל, בפרשת תשא, היה משה בהר, ולא היה לו כלל קשר לתוצאות עונשי החטא, ולכן אין מקום לכך שמשה כרועה ימנה את צאן מרעיתו מצד עצמו.
לכן אומר שם רש"י (א) ,משל לצאן החביבה על בעליה..." - שהמנין אינו מצד ה,רועה", אלא מצד ,,בעל הצאן",
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.