312

שבכתב, והידוע במשך כל הדורות, הוא דוקא הצד הירוד ביותר של ,,תמוז" - שזהו שם של עבודה זרה, ודוקא פנימיות התורה, כפי שנתגלתה בדורות האחרונים בתורת החסידות, מגלה ומפרסמת את הענין הנעלה ביותר שב,תמוז" - את העוצמה הרבה של ה,חום" של ,שמש הוי".

ג(. תכלית הגלות - הגאולה

לכאורה, ניתן היה להסביר את הענין שבאותו חודש קיימים שני ניגודים - צום, מפני גלות וחורבן, וחג, משום גאולה, שדוקא ,היא הנותנת":

תכליתו של הצום'? איננה הצער והצום כשלעצמו ח"ו, אלא שהצום יהפוך לששון ולשמחה ולמועדים טובים"י, וזה מובן באופן של קל וחומר, מן הגורם לצום, הגלות, שתכליתה איננה הגלות עצמה ח"ו, אלא היציאה מן הגלות והזכיה בגאולה.

וכדי להזכיר ליהודי אודות ענין זה, כדי לעוררו ולהביאו לידי עשיית כל התלוי בו למען חיסול הגלות, עלידי ביטול הגורם לגלות - ,מפני חטאינו גלינו מארצנו... "?:,

קבע הקדוש-ברוך-הוא בחודש תמוז, שהוא זמן של פורענות, יום של גאולה. כשם שבחודש אב קבוע גם-כן יוס"טוב

יבזיג תמוז שיחות 9

של חמשה עשר באביי ושבת נחמו, המזכירים את הנחמה'י שתגיע על האבלות של תשעה באב ועל הגבורות והדינים של חודש אב בכלל.

אך אין די בהסבר זה, כי:

א) הסבר זה היה מתאים לו יום הגאולה היה בא לאחר היום המדגיש את הגלות (כבחודש אב, כאשר חמשה עשר בו ושבת נחמו באים לאחר תשעה באב).

אך י"ב"י"ג תמוז הם לפני שבעה עשר בתמוזל (ובין המצרים), ומכך מובן, שענין הגאולה שבתמוז איננו מסוג הגאולה הבאה (מאוחר יותר) כתוצאה מן הגלות, אלא גאולה שהיא הכנה לגלות.

ב) כאשר שני ענינים אלו, גלות וגאולה, באים ביחד, באותה תקופה, באותו חודש, מובן, שבעיקר צריכה לבלוט המטרה - הגאולה.

אף אם נאמר שענין הגלות צריך להיות מורגש, כי עלדידי כך מתגברת הגאולה - שכן דוקא משום ש,לקתה בכפליים" באה אחר-זכך ,חמה בכפליים"3 - אך הרי בכל זאת, הוא טפל לגאולה, שהוא הגורם לגאולה הנעלה.