296

אמנם טבעי הוא שכאשר זורעים - צומח הזרע, ולא חשוב מי הוא הזורע - אם הוא יהודי אם לאו, או אפילו כאשר זרע נקלט באדמה מעצמו, הרי טבע האדמה להצמיח,

יתרדעל-כן: תכונה 7 נקבעה באדמה באופן המתואר בתורה* ,זרע וקציר... לא ישבותו" -

אך בכל זאת, אין לטבע שום חשיבות אצל יהודי, וכאשר הוא זורע אין הוא עושה משום שלפי הטבע תגרום הזריעה לצמיחה, אלא רק מפני שהוא ,,מאמין בחי העולמים", ולכן ,וזורע".

ה. ההבדל בין שני האופנים הנ"ל מתבטא במעשה

ההבדל בין שני האופנים הנ"ל איננו רק בהרגשת מידת הבטחון, אלא נובע מכך הבדל בהתנהגות בפועל במחשבה, בדיבור ובמעשה:

כאשר ,אשר תעשה" הוא לגבי האדם מציאות עצמאית, והטבע הוא דבר ממשי, הרי ה,תעשה" וקיום התורה והמצוות הם שני ענינים שונים אצלו. וכאשר יש סתירה ביניהם - לדוגמא: אם הוא יאריך בתפילה הוא עלול להפסיד בעסקיו, אם יהדר במתן צדקה אולי יחסר לו ממון להשקיע בעסק וכדו' - הרי אז יש אצלו מצב של

בלק ד

,ולאום מלאום יאמץ"*: אף כאשר הוא מוותר על ההתעסקות בדרכי הטבע, ביודעו ש,ברכת ה' היא תעשיר"*, ושדרכי הטבע הן רק כלי ל,ברכת ה'", והוא מקיים את התורה והמצוות, הרי שכל זה נעשה אצלו בדרך של מלחמה והתגברות על הנפש הבהמית. ותמיד קיימת האפשרות ההפוכה של ,ולאום מלאום יאמץ", ח"ו, שהצד השלילי יגבר.

לעומת זאת, כאשר ה,תעשה" איננו תופס אצלו מקום, והוא עושה זאת רק כדי לקיים את רצון הבורא, הרי שזה עצמו ענין של עבודת ה לגביו ,וכל מעשיך" ו,בכל דרכיך"*3 אינם ענין נפרד מ,,לשם שמים"* ו,,דעהו"*, אלא הם מאוחדים זה בזה כענין אחד.

וכיון שאין קיימת לגביו מציאות אחרת מלבד רצון הקדוש-ברוך-הוא, מובן, שמצוה אחת איננה סותרת למצוה אחרת, אלא להיפך: ,מצוה גוררת מצוה"ל*.

וי ההתגברות על היצר - על ידי התבטלות מוחלטת לרצון ה'

ההבדל בין שתי דרכי ההתנהגות הללו איננו מתחיל מלכתחילה בפיתוי היצר הרע שהיהודי יעבור ח"ו על רצון