291

להתיר את מה שאסרה התורה - אז צריך לנקוט בדרך של ,אל תען כסיל כאולתו"*: הדרך לנצח מתנגד לתורה מן הסוג הזה איננה באמצעות שקלאוטריא, אלא בתוקף שלמעלה מטעם ודעת.

וכך גם לגבי עצמו: כאשר ה,מלך זקן וכסיל"* - היצר הרע - בא כדי לבלבל, אין להכנס עמו בדין-ודברים, אלא חייבים מיד לפעול בתוקף - ,משכהו לבית המדרש...".

וכזאת היתה גם התנהגותו של פינחס - ,,בקנאו את קנאתי"'': הוא לא אפשר לעצמו להימשך לשקלארוטריא, שהרי אדרבה: הלכה:? היא ש,הבא לימלך אי מורין לו" - אלא הוא קנא את קנאת ה' (,,קנאתי") ומסר את נפשו כדי להרוג את זמרי.

ח. הקשר בין ענץ זה לבץ חג הגאולה *"ב-י"ג תמוז

חג הגאולה י"ב"י"ג תמוז חל ברוב השנים בשבוע של פרשת בלק. ולענין הנ"ל יש קשר לחג הגאולה.

הנהגתו של הרבי, בעל הגאולה

והשמחה, היתה באופן של ,בקנאו את קנאתי": ללא התחשבות בטענות של אנשים מסויימים, שאין חובה למסור את הנפש על כל צעד ושעל וכדומה, היתה אצלו הדרך של ,בקנאו את קנאתי": כיוון שזהו ענינו של הקדושברוך-הוא ("קנאתי"), הרי הוא, מסר את נפשו בפועל, בתמידיות, על הרבצת התורה והיהדות.

מסירת נפש יכולה להתקיים במספר דרכים, ומהם:

א. בפרשתנו - לא עלידי נשיא הדור - נשיא הדור היה משה'. באופן של גבורה*. (ולכן רואים שפינחס - הוא אליהו* - אמר ,קנא קנאתי לה' אלקי צבאות... ""', ולא מצא זכות על ישראל).

ב. באופן שהיה אצל בעל הגאולה והשמחה: ,בקנאו את קנאתי" - עלדידי נשיא הדור בעצמו,

[אכן אפשר לומר, שגם אצל פינחס באה נתינת הכח ל,קנאו את קנאתי" ממשה", נשיא הדור, שעלידי אמירתו ,קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא"* (=קורא האיגרת הוא