240
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
השלישית של אנשי אלכסנדריא נשארת בעינה גם לאחר תשובת רבי יהושע בן חנניא. ב) מצויים דיונים וחילוקי דעות בדברי הראשונים והאחרונים גם לגבי השאלות של אנשי אלכסנדריא, ולא רק לגבי תשובת רבי יהושע בן חנניא?'. ג) יש צורך בלימוד מיוחד מן הפסוק כדי לשלול את ענין הטומאה מבן השונמית ומן המתים לעתיד לבוא וכו', והוכחות נוספות.
ג. = הד'וקים על שאלות אנש אלכסנדריא ותשובות רבי יהושע בברייתא שדלעיל יש מקום לדיוקים רבים, ומהם:
א) מדוע שואלים אנשי אלכסנדריא את השאלה השניה ,בן שונמית (שהחיה אלישע) - מה שיטמא (לאחר שהחיהול')?", לאחר שרבי יהושע בן חנניא כבר ענה להם שרק ,,מת מטמא (ואין נציב מלח מטמא)", שמכך יכלו להבין בעצמם שגם בן השונמית, שאיננו מת, אינו מטמא.
ב) שאלת המפרשים: מדוע שאלתם היא דוקא לגבי ,,בן שונמית" ולא לגבי ,בן הצרפית" שהחיה אליהו הנביאףו לפני בן השונמית שהחיה אלישעיל.
ג) לגבי תשובתו על השאלה השלישית ,לכשיחיו נחכם להן, איכא דאמרי לכשיבוא משה רבנו עמהם" תמוה: אם הוא לא ידע את התשובה, מדוע לא ענה ,איני יודע", וכדומה, כמדתו של חכם - ,על מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת... "'?.
ד) מהו הדיוק בביטוי ,לכשיבוא משה. רבנו", ולא כביטוי הנפוץ:
הערות
- 7. ראה תוד"ה מתים נדה שם: ,וא"ת אמאי לא בעי כו' וי"ל כו'". תוס' הרא"ש שם. ובכמה מקומות בספרי אחרונים. חלק מהן צוינו בהערות דלקמן.
- 8. ) פרש"י שם.
- 9. מ"א יז, יז ואילך.
- 0. בשו"ת הרדב"ז ח"ה (ב' אלפים רג) כתב,
- 5. חוקת ג שיחות 1
- 6. שמזה ששאלו בבן השונמית דוקא מוכח דס"ל דבן הצרפית לא מת. וכן הביא הרד"ק במ"א שם פסוק יז (בשם, ,יש מי שאומר") ובפסוק כ' (ויונתן תרגם כו'). ובמ"ב (ד, לא) כתב בבן השונמית ,והסברא אשר אמרנו בילד שהחי' אל" הוא הסברא עצמה כו'" (עיי"ש שמביא מגמרא דילן ,ומצאנו לו סמך בדברי רז"ל כו'"). ולכמה מפרשי המורה כן ס"ל להרמב"ם במו"נ ח"א פמ"ב (ראה שם טוב. אפודי (ושם כתב שכוונת הרמב"ם גם לבן השונמית). וראה שו"ת הריב"ש סמ"ה). אבל באברבנאל למורה שם מפרש שלדעת הרמב"ם שניהם מתו ממש [ולהעיר ממש"כ שם ,ומה שאמרו חז"ל שהביא בן כספי שאלו לר' יהושע בן הצרפית מהו שיטמא וכן לר"א בן השונמית וכו' והשיב כל אחד מהם מת מטמא חי אינו מטמא]. וכן תפס בפשטות בתרומת הדשן פסקים סק"ב. ועוד.
- 1. אבות פ"ה מ"ז.
- 8. *) בפשטות כוונתו ,והסברא אשר אמתר כו'" שגם בן השונמית לא מת ממש וה,סמך בדברי רז"ל ששאלו בן השונמית מהו שיטמא והיתה התשובה מת מטמא ואינו מטמא חי" כוונתו שמכיון שה" חי (מעולם לא מת) לכן אינו מטמא גם אז (וכ"פ ברש"ש נדה שם) אבל מזה שכתב בבן הצרפית במ"א שם, יז ,והנכון כי מת מיתה גמורה" אולי גם בבן השונמית כוונתו שמת מיתה גמורה. וה,סמך בדברי חז"ל" היינו שאם לא מת ממש לא הי" מקום מעיקרא לשאלה מהר שיטמא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.