239
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
200 לקוטי של שונמית טמא" אחרי הלימוד של ,אין מת עצמו טמא"?
ב. שאלות אנשי אלכסנדריא בענין הטומאה
הדברים יובנו לפי המוסבר בגמרא בסוף מסכת נדה. הגמראי' מצטטת שם את הברייתא ,שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניא", וכך נאמר שם: ,ג' דברי בורות: אשתו של לוט - מהו שתטמא? אמר להם: מת מטמא, ואין נציב מלח מטמא. בן שונמית - מהו שיטמא? אמר להן: מת מטמא, ואין חי מטמא. מתים לעתיד לבוא - צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין? אמר להן: לכשיחיו נחכם להן. איכא דאמרי: לכשיבוא משה רבנו עמהם".
פעמים רבות כבר דובר על כך, שכל השאלות הכתובות בגמרא, כולל הוויכוחים והדיונים שהיו בין חכמי ישראל לבין אחרים - כגון צדוקים, בייתוסים, או אנש אלכסנדריא (כבעניננו) - יש להן מקום לפי השכל, וגם לפי שכל התורה. אפילו הטענות שהגמרא מציינת שהן דברי הבל ושטות?י, גם לגביהן אין הכוונה שאין להן בסיס בהגיון הפשוט וכל-שכן בשכל התורה, שהרי חכמי ישראל לא התעסקו עם טפשים ובורים, ובודאי לא היו כותבים את דבריהם בגמרא. ואנו רואים שאפילו על דברים אמיתיים,
חוקת ג
כאשר הם מובנים מאליהם שואלים: ,מאי קמשמע לן", פשיטא הוא, וכדומה.
מעצם העובדה שחכמי ישראל כרבן יוחנן בן זכאי, רבי יהושע בן חנניא וכדומה ניהלו וויכוחים ודיונים עמם, וקבעו זאת בגמרא כחלק מן התורה שבעל-פה, מובן, שלא זו בלבד שיש לשאלות אלו בסיס הגיוני, אלא יש להן מקום להישאל גם לפי ההגון שבתורה'י, ובאמצעותן אפשר אף להבין טוב יותר את הסוגיא שבה הן מובאות'.
כך מובן, מדוע חייבים בברכת התורה גם כאשר לומדים חלק בתורה שבעל-פה המספר על שאלות וטענות הצדוקים וכדומה*'.
אמנם, גם הברייתא מכנה שאלות אלו ,,דברי בורות" וכדומה', אך זאת בגלל פרט מסויים בהן שאינו מתאים לעניננו וכדומה, וכן - אלה הם ,דברי בורות" לעומת התורה המושלמת שלנו, לעומת תשובות רבי יהושע בן חנניא. וזאת אפשר להוכיח בעניננו: א) השאלה
הערות
- 1. סט, ב.
- 2. פרש"י שם ד"ה דברי בורות.
- 3. ובפרט שהגמ' כוללם ביחד עם ,הג' דברי חכמה (הלכה) ג' דברי אגדה כו'" וראה חדא"ג שם.
- 4. ועדמש"כ הרגצובי (מכתבי תורה מכתב צט. ועוד): כל מה דכתיב בתורה הוא דין לא ח"ו סיפור.
- 5. ראה לקולוי"צ אגרות-קודש (ע' רסו) עד היכן הדברים מגיעים.
- 6. ראה לקולוי"צ שם ,שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה כו' וכן ההלכה שעלי' אמרו אח"כ שבדותא היא .. כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש שנאמרו כו'".
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת כ"ד טבת ה'תשי"א לקו"ש חי"ח ע' 239
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.