239
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
א. טומאת המת, ובן השונמית - לפ" דברי ה,ילקוט"
בקשר לדיני טומאת מת שבפרשתנו נאמר ב,ילקוט"' על הפסוק: ,הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים": ,נוגע במת טמא, ואין: מת עצמו טמא. נוגע במת טמא ואין: בנה של שונמית טמא, אמרו, בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא (היהי) טומאת שבעה, וכשחיה היה טהור לקודש. חזרו ונגעו בו וטמאוהו* הם, הרי זה אומר: מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני".
העובדה שה,ילקוט" מקשר את הענין של ,ואין בנה של שונמית טמא" עם הפרט הקודם, ש,ואין מת עצמו טמא", מובנת בפשטות: כיון שהמת עצמו אינו טמא, לא היה בן השונמית טמא לאחר שחזר לחיים, על-אף שהיה קודם מת וטימא אחרים.
אך דרוש הסבר על ההמשך ,נוגע
במת טמא ואין בנה של שונמית טמא": מהדיוק ,הנוגע במת... יטמא" לומדים (כלימוד הראשון ב,ילקוט"), שרק הנוגע טמא, אבל ,אין מת עצמו טמא". לעומת זאת, בהוספה ,בן השונמית", כאשר מדובר לאחר היותו חי, צריך היה ללמוד: ,נוגע במת טמא ואין בנה של שונמית מטמא", שהנוגע ב,בנה של שונמית" אינו טמא, כי אין הוא מת אלא חיל.
על הנאמר ב,ילקוט", ש,ואין מת עצמו טמא", אומר בעל ,מגן אברהם": ,ונפקא מינה (=ויוצא מכך) כשיחיו המתים, אין צריכין הזאה"? כלומר, גם הקטע הראשון של ,ואין מת עצמו טמא", הלימוד הוא בעיקר לגבי הזמן שבו ,יחיו המתים""'. ולפי זה אפשר לומר שבשני החלקים - ,אין מת עצמו טמא", ו,אין בנה של שונמית טמא" - מדובר על אותו ענין: המת עצמו אינו טמא, ולכן אין הוא זקוק להזאה כשיחיה, וכך גם ,אין בנה של שונמית טמא .. וכשחיה היה טהור לקודש".
אך לפי זה תמוה: מה מחדש ה,,ילקוט" באמצעות ההוספה ,אין בנה
הערות
- 1. שיחות 29
- 2. חוקת ב *
- 3. *) וסיום מס' נדה.
- 1. רמז תשסא. והוא מספרי זוטא עה"פ.
- 2. יט, יא.
- 3. בספרי זוטא ,אין" (בלא וא"ו). ובמדרש הגדול ,אין עצמו של מת טמא".
- 4. כ"ה בספרי זוטא.
- 65. בספ"ז: טמאוהו (בלא וא"ו).
- 6. ,פי' אותן הנוגעים בבני אדם שנטמאו בו אומרים מטמאך היינו בן שונמית לא טמאוני וכו'" - זית רענן ליל"ש שם.
- 7. וראה המשך הדרשות בספרי זוטא ויל"ש שם.
- 8. זית רענן שם.
- 9. וממשיך ,נדה דף ע' ע"ש בתוספות (וע"פ המבואר לקמן בפנים צ"ע כוונתו) וכו'.
- 0. אבל כ' עוד נפק"מ ,וגם המכניס מת למקדש פטור כו'" ואכ"מ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.