224

4 לקוטי

וכך מודגש יותר שגם דבר שהוא חול לחלוטין, ,תחתונים" ממש, קשור עם הקדוש-ברוך-הוא בכך שהוא ניתן ללוי, אשר ,,ה' הוא נחלתו"%.

עבודת היהודי שמקורה מלמעלה אינה מספקת

אחת הטענות שבה פתח קרח את מחלוקתו על כהונת אהרן היתה: ,טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית":". בתורת החסידות% מבוארת טענתו: הטלית, לבוש, שכולה תכלת, מצביעה על בחינת ,מקיף", והענין של מקיף אינו זקוק לציצית, חוטים הנמשכים ממנו - המשכה בפנימיות. בכך רצה קרח להביע את מחלוקתו על כהונת אהרן, כפי שמבואר בהרחבה בתורת החסידות.

בעבודת ה', בדקות, משמעות הדברים היא (גם): כאשר העבודה של זיכוך מציאותו הגשמית של היהודי נובעת מהמשכת האור מלמעלה, ולא מצד האדם העובד ממטה למעלה, הרי למרות שהוא מתאחד עם אלקות, הרי כיון שהענין בא מלמעלה, הרי הוא ביחס למציאותו ענין של ,מקיף" - חסרה ההמשכה בפנימיות, הנעשית מצד מציאותו של היהודי העובד.

קרח ה

ולפי זה יש לומר שבדקות גם הענין של מעשר עדיין אינו תיקון מספיק למחלוקתו של קרח, אלא יש צורך גם בענין שמתנות כהונה ומעשר משפיעים למטה, והם מדגישים ומבטאים ביחס ליתר הנכסים, שנשארים אצל היהודי.

כיוון שאת מתנות הכהונה, וכן את המעשר, מקיים היהודי מפני שאלה הן מצוות ה, לכן באמצעותם בלבד אין מובע בשלמות, שגם דברים גשמיים, במצב שבו הם נמצאים לגמרי בהגבלותיהם שלהם למטה נעשים כלים לאלקות, וכפי שמובן גם מדברי חז"ל, אפילו לגבי צדקה, שלאחר הציווי על מעשרות הרי חלק זה מממונו ומנכסיו אינו שייך לאדם מלכתחילה, אלא הוא כפקדון אצלו*,

אך כאשר ההפרשה והנתינה של מתנות כהונה ומעשר מדגישה, שלמרות שהיתר שייכת לאדם, לצרכיו, להשתמש בהם, הרי זה משום שהקדוש-ברוך-הוא נתן אותם לו - ודוקא משום כך הם מנוצלים עלדידו למטה באופן שהקדושדברוך רוצה -

דוקא עלזידי כך הוא מגלה שהדברים הגשמיים ממש כפי שהם נשארים רכושו של האדם לחלוטין, בבחינת ,,תחתונים", נעשים בפנימיותם קשורים לאלקות, באופן של ,בכל דרכיך דעהו"?.

ועלזידי כך מושגת השלמות של