173
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
חוסר הסכמתם של המרגלים לכניסת בני ישראל לארץ ישראל לא נבע מחוסר אמונתם, ח"ו, ביכולתו של הקדוש-ברוך-הוא לעשיית נסים וכו', אלא מפני שהיה אצלם איזשהו פגם באמונה שהקדוש-ברוך-הוא הוא ,אדנ"י, שאתה אדון לכל בריותך"5, כפי שיתבאר לקמן סעי" ד. וכיוון שבחטאם פגעו בשם אדני, הרי התיקון המתאים לכך היה באמצעות ,יגדל נא כח אדנ"י".
ד. משמעות טעות המרגלים ,,אפילו בעה"ב אינו *כול להוציא כליו"
על הפסוק* ,חזק הוא ממנו" אומרים חז"ל?', שהמרגלים טענו ,כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם". פירושו של דבר הוא (כפי שכבר דובר על כך פעם בהרחבה*'):
המרגלים טענו, שההנהגה הניסית עלזידי הקדוש-ברוך-הוא מתאימה רק במדבר, במקום שבני ישראל היו מנותקים מיישוב העולם ורחוקים מהתעסקות בהוויות העולם הזה - שם, במקום שהם אינם מוגבלים במגבלות הטבע,
אך כאשר נכנסים לארץ נושבת,
שלח ד
שעליה יש ציווי בתורה*' ,כי תבואו אל הארץ... שש שנים תזרע...", באופן שאדם חורש, אדם זורע"? וכו', וחיי היום"יום מוגבלים, לפי התורה, בדרכי הטבע, שם אי אפשר להיות מונהגים בדרך שהיא הפוכה מן הטבע. וכיוון שבדרך הטבע יושבי הארץ הם חזקים מבני ישראל, הרי שאין סומכים על הנס?, ויש להישאר במדבר.
וזהו פירושו של ,כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם": בודאי ידעו המרגלים שהקדוש-ברוךהוא יכול לחולל ניסים, ויתר-על-כן, שגם הנהגה בדרך הטבע היא הנהגה אלקית, כפי שמודגש בטענה עצמה, שאלה הם ,כליו" - של הקדושדברוךהוא. אך הם טענו שכיוון שבעל הבית (הקב"ה) קבע את הבית (העולם) בסדר של הנהגה טבעית, הרי רצונו הוא, שיתנהגו בהתאם לסדר זה, ולכן ,כביכול אינו יכול להוציא כליו משם" - אין אפשרות להינתקות ממגבלות הטבע.
אך האמת היא, שלמרות שהקדושברוך-הוא קבע את הנהגת העולם בדרך הטבע, בכל זאת אין לומר ח"ו שהוא ,אינו יכול" והוא קשור להנהגה זאת, כי הוא כל יכול, תמיד ביכולתו לשנות את הטבע, ויתרדעל-כן: עם ישראל, שהוא ,חלק אלקה ממעל ממש"
הערות
- 5. ב"ר פי"ז, ד. וראה שער היחוד והאמונה רפ"ז.
- 6. פרשתנו לג, לא.
- 7. סוטה לה, א. וש"נ.
- 8. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 23 ואילך.
- 5. שיחות
- 9. ר"פ בהר.
- 0. ראה ברכות לה, ב.
- 1. ראה פסחים סד, ב. זח"א קיא, ב. קיב, ב.
- 2. תניא רפ"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.