157

כאשר העבודה היתה מצד המוחין שבראש, צריך היה לדעת כיצד להביא לידי כך שהעבודה תיעשה באופן הרצוי - שלמות מוחלטת של הלימוד הכרוכה בהתבטלות מוחלטת - שלא כאצל המרגלים, שהיתה אצלם הפרדה בין העבודה הפנימית, של המוח, לבין המעשה.

וכיוון שבעבודה זו ישנם הבדלים בין שבט אחד למשנהו, כי לכל שבט יש דרך ושער*, ובמיוחד כאשר ,נפלה סוכת דוד עד בחינת רגלים ועקביים", ועיקר עבודת ה' היא בקיום מעשה המצוות ,?" לא כלזכך חשוב לדאוג לכך שיימנעו מטעות המרגלים כפי שהוא בשורשה ומקורה, בעבודה הרוחנית של המוחין, בשיא השלמות של הלימוד מתוך התבטלות עצמית ובשאיפה בלבדית להגיע לאמיתות הדבר הנלמד, אשר בזאת כל חד לפום שיעוריה דיליה, אלא יש למנוע את התוצאה ביחס למעשה המצוות שנבעה מטעותם של כל המרגלים באופן שווה שהרי ,תורה* אחת ומשפט אחד לכולנו בקיום כל התורה ומצוות בבחינת מעשה" - כאשר הטעות היתה כאילו העבודה העיקרית איננה בעולם המעשה.

וזוהי המשמעות של ,לא עלתה בידינו אלא אחד": מה ש,עלתה בידינו", הנלמד משמות המרגלים לגבי עבודתנו הרוחנית, הוא ענין ,אחד" והנקודה המשותפת לכולם - ההכרחית של קיום המצוות במעשה, באופן שווה** על-ידי כל ישראל בכל הדורות, ללא הבדלים"י.

אזהרה זו נרמזת בשם ,סתור, שסתר מעשיו של הקדושברוך-הוא": הקדוש-ברוך-הוא ברא את עולם העשיה (מעשה הקדוש-ברוך-הוא), בכוונה שישראל ,יבנו" אותו* - יהפכו אותו לדירה לו יתברך. ולכן, כאשר אין עושים את מעשה המצוות לעיקר סותרים ח"ו את מעשה הקדוש-ברוךהוא - עולם העשיה נותר ח"ו חרב וסתור, ולא בנוי לדירה לה' יתברך5. ויותר מכך, בדומה למאמר חז"ל5: כל דור שאינו נבנה (בית המקדש) בימיו מעלין עליו הכתוב כאילו הוא החריבו.

והרי ניתן לשאול: אם הקדוש-ברוךהוא ברא את העולם למטרה זו, והוא כל-יכול ואין מי שיעכב בעדו, כיצד ייתכן שיהודי, נברא, יסתור את מעשה הקדושדברוך-הוא, ולא יאפשר