156

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

0 לקוטי דלבר מגופא" - המסקנה) אלא אף יותר מכך - כוחות הלימוד והמעשה יכולים לתפקד בו-זמנית, השכל אינו נפגע גם כאשר האדם עסוק בפעילות מעשית, ובלשון החסידות*: מצד מוחין דגדלות, עצם המוחין, מגיע אור השכל כפי שהוא אל כל כחות הנפש, כפי שהם במקומם, ועד לכח המעשה.

ולא די בכך ש,מעשיו" מושפעים מ,חכמתו", כפי שדבר אחד מושפע מדבר אחר - כי אז עיסוקו ,במעשיו" נחות מעיסוקו ב',חכמתו", ואז אין הוא כל כך ,מובדל... משאר. העם", כבשעה שהוא עסוק ,בחכמתו".

חי חוסר השלימות ב,תלמוד" של המרגלים

ויש לומר שהמקור למעשה המרגלים

שלח ב

לא היה באיזרצונם בקיום מעשה המצוות בכלל, אלא שחסרה להם השלימות בלימוד עצמו:

ענינו של דור המדבר הוא תורה, דור דעה. הם היו במדבר שבו לימוד התורה הוא בשיא השלימות*. אבל אצל המרגלים חסרה השלימות בענין של ,תלמוד מביא לידי מעשה". חסרה להם הדרגה הנעלית ביותר, שמצד מוחין דגדלות (כאשר כל החכמה היא כל מהות הלומד), אין כל הפרדה בין התלמוד לבין המעשה, שגם כאשר האדם שקוע בעשיה בפועל מאיר אצלו אור השכל והמחשבה במלוא עצמתו.

ולכן התמסרותם ב,תלמוד מביא לידי מעשה" לא היה באופן של יישום ב,עולם המעשה", בארץ ישראל, והבאת אור התורה של המדבר לשם, אלא באופן שהמעשה הוא במדבר עצמו. כלומר, מעשה כתוצאה של לימוד התורה, כדלעיל בסעיף ו'.

0. המסקנה הנלמדת לגבינו מטעות המרגלים

- ,,אח1" לפי האמור לעיל, שהגורם להתנהגות המרגלים לא היה התנגדותם למעשה, אלא החסרון בשלמות

לימודם, בעבודה שבמוח, יובן מאמרו של רבי יצחק ,,לא עלתה בידינו אלא

בדורות הראשונים, של אבותינו,

הערות

  1. 1. לפי זה יובן הדיוק בלשון הרמב"ם'י ,,כשם שהחכם ניכר בחכמתו... כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו...", אצל החכם באמת, החכמה היא כל מהותו, כך שחכמתו ניכרת בכל כחותיו הנפשיים באותה צורה - ,כשם... כך..." - גם כאשר הוא עסוק ,במעשיו", אשר, לכאורה, הם חיצוניים ואינם קשורים ל,חכמתו", ניכר בו אותו יחוד ,משאר העם" כפי שניכר יחודו כשהוא עסוק ,בחכמתו ודעותיו".
  2. 2. כי כאשר החכמה היא כל מהותו, הרי גם כאשר הוא עוסק ,במעשה" הוא שרוי בדרגתו הגבוהה - ,,בחכמתו".
  3. 3. ראה ד"ה וכל מאמינים שם. ובכ"מ.
  4. 4. הל' דעות רפ"ה.
  5. 5. שיחות
  6. 5. ראה לעיל ע' 41, וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.