114

מישראל". כלומר, למרות שה,ציבור" מכריע את היחיד, אין בכוחו לבטל את מציאותו של היחיד".

יג. הסבר המאמר ,אם איץן אני לי..." בקשר לקרבן פסח

בדיוק כשם שאמורים הדברים לגבי כלל עם ישראל, כך גם לגבי היחיד: ממנו נדרשים שני סוגי העבודה, כמאמר הלל* - ,(א) אם אין אני לי מי לי (ב) וכשאני לעצמי מה אני": היהודי הוא מציאות של יחיד - ,אני לי", אך יחד עם זאת הוא חלק מכלל ישראל, ובלעדי זאת אין הוא כלום - ,,וכשאני לעצמי מה אני".

ולפי האמור לעיל, ששני ענינים אלו מתבטאים בקרבן פסח, ניתן לפרש את מאמר הלל זה בדרך הרמז לגבי פסח. כדי להבין זאת יש להקדים: אמנם, לא ייתכן לומר שבימי הלל היה קיים המנהג* של אמירת פרקי אבות בין פסח לשבועות, אך כיון שהתורה היא נצחית", וכן גם מנהג ישראל, אשר תורה היא", יש לומר שמאמר זה של

הלל, שמופיע בפרק ראשון של פרקי אבות, קשור לפסח (לשבת הראשונה שלאחריו).

ההסבר לכך הוא: כמוזכר בתחילת השיחה, בסעיף ב', פסק הלל שפסח דוחה שבת, וכאמור, פסיקה זו נובעת מכך שפסח הוא כקרבן ציבור. ובסיום הגמרא שם נאמר שבעקבות פסיקה זו מינו את הלל לנשיא.

מיד לאחר פסח, לאחר מינויו של הלל לנשיא, לומדים את מאמרו ותורתו והוראתו של הלל בקשר לקרבן פסח, אשר בעקבותיו הוא נעשה נשיא:

,אם אין אני לי מי לי" - מהותו של קרבן פסח היא קרבן יחיד: יש להביאו לבד מממון יחיד, ומנוייו חייבים להימנות עליו. אך מצד שני - ,כשאני לעצמי מה אני"? הכרחית כאן גם המהות של ציבור: אילו היה כאן רק הענין של היחיד (,כשאני לעצמי") לא היה קרבן דוחה שבת, ובמילא לא היה הלל מתמנה לנשיא - ,מה אני"

ניתן לשאול: אף אם קרבן פסח הוא ענין של ציבור, הכרחי התנאי של ,קבוע זמנו" כדי שהוא ידחה שבת, ולכן אומר הלל: ,ואם לא עכשו אימתי" - קרבן פסח ,,קבוע זמנו" בי"ד ניסן.

יד. ההסברים השונים לענין אהבת ישראל

כשם שהדברים אמורים לכל אחד