78

6-= לקוטי של המילים בחומש שהן מלאות או חסרות, אין רש"י מתעכב על כך, אלא אם כן יש קושי בפשוטו של מקרא המתורץ על ידי הענין של מלא וחסר. צריך אפוא להבין: מהו הקושי כאן בפשוטו של מקרא שמתרץ ה,מלא"?

ב) מדוע עולה בכלל על הדעת שהכהנים יברכו את ישראל בחפון ובבהלות, שצריך להזהיר על כך?

במדרש'' נאמר: ,,אמר להם הקדושברוך-הוא לכהנים: לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכין אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכוונת הלב", והמשמעות הפשוטה של דברים אלו, כדברי המפרשים'', היא, שכיון שהקדושברוך-הוא מסר לכהנים את ברכת ישראל, הם יעשו זאת באופן של ,מהירות והגערה"''.

אך אי אפשר לומר שלכך מתכוון רש"י, שאם כך, הוא היה אומר זאת במילים ברורות.

ומובן בפשטות למה אין הדברים מתאימים לפשוטו של מקרא, כי כבר לפני-כן נלמד הציווי* ,,ואהבת לרעך כמוך", ובדיוק כשם שהכהן חפץ

נשא ד

שכאשר יברכו אותו לא יעשו זאת בחפזון אלא בכוונה ובלב שלם, כך הוא

ודאי עהג כאשר הוא יברך את ישראל>'. גם אי אפשר לחשוב שהסברה

לברכת הכהנים בחפזון ובבהלות הוא משום שהכהנים יתבלבלו ויבהלו מן העובדה שהקדוש-ברוך-הוא מצווה עליהם לברך את ישראל,

כי אם נחוץ להזהיר שציוויו של הקדוש-ברוך-הוא לא יגרום לבהלה וכדומה, צריכה היתה התורה להזהיר זאת מיד במצוות הראשונות שמצווה הקדוש-ברוך-הוא, בפרשת בא וכדומה, ולא רק עתה במצות ברכת כהנים, בפרשת נשא.

ג) מהי כוונת רש"י בדיוקו להשתמש בשני הביטויים ,בחפזון ובבהלות", ומנין הוא לוקח זאת"?

ד) בדומה לכך מתעוררת השאלה לגבי שני הביטויים של רש"י בצד החיובי: ,,בכוונה ובלב שלם", ובמיוחד כאשר במדרש אכן מוזכר רק ביטוי אחד ,,בכוונת הלב"*'.