71

כי: א) גם לפני הסכמתו היה שמשון מצווה באופן התנהגות של נזירות. ב) אף לאחר הסכמתו הוא לא נהיה נזיר גמורי, חסרה לו השלימות של קדושת הנזירות'*.

לעומת זאת, דעתו של רבי נהוראי היא, שהסכמה היא בעצמה חידוש ויכולה לשנות במהות הענין, היא חזקה באיכות יותר מהתחלת הדבר, עד כדי כך שהיא גורמת לשלימות איכותית בו, ולכן נעשה גם שמואל לנזיר על ידי העדר מחאתו, למרות ש: א) לפני הסכמת שמואל לא חלה עליו שום חובה לגבי אופן התנהגותו, היתה זו רק חובת חנה, עקב נדרה, ב) על ידי אי מחאתו נעשה שמואל לנזיר גמור בקדושת נזירות - נזיר עולם.

ואלה הן גם שיטותיהם לגבי עניית אמן, שהיא הסכמה לברכת המברך:

רבי יוסי אומר ,גדול העונה אמן יותר מן המברך", יש יתרון בהסכמה על פני תחילת הדבר כיתרון של מי שגדול יותר על פני מי שגדול סתם, אך אין בכך חידוש מהותי, ושלימות באיכות הברכה.

רבי נהוראי אומר ,השמים - בשבועה - כך הוא", כדי להדגיש את

התוקף והשינוי האיכותי שנוצר בענין. המעלה של העונה אמן אינה רק ,,גדול יותר", אלא זוהי מהות חדשה לעומת המברך. ולכן הוא מביא את ההוכחה ,תדע שהרי גוליירים (חלשים) מתגרין במלחמה וגבורים נוצחים".

ההבדל בין מי שמתחיל את הדבר לבין מי שמסכים לו מאוחר יותר, דומה להבדל שבין חלשים המתחילים במלחמה לבין גבורים שמנצחים בה, ,חלשים" הוא כנדר חנה, אשר לא הטיל שום חובה על שמואל, וכך גם בענין המברך. הענין אינו מושלם (נצחון), וייתכן שתהא בו אפשרות של מחאה כשל גר קטן המבטלות אותו. ואילו מי ש,עונה אמן", המסכים עם תחלת הענין, הוא כמו ,,גבורים""? אין הוא פועל הוספה ותוספת חיזוק בדבר, אלא ,נוצחין", הוא גורם למצב חדש, לשלימות בברכה (נוצחין), וכך גם שמואל שהתקדש בנזירות עולם.

י. ,תלמידי חכמים מרבים שלום בעולס"

לפי זה ניתן להבין מדוע מובא כאן הסיום ,אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך": ולכאורה, צריך היה לומר ,,חכמים מרבים שלום", מהו הדיוק בביטוי ,,תלמידי חכמים"?

אלא, שאת ההבדל בין תלמידי