70

5 לקוטי ל,תער", אלא זוהי גזירה שוה כלשון המשנה בפשטות, ו,אין גזירה שוה למחצה" - רבי נהוראי לומד משמשון, שאי המחאה נגד ההתנהגות באופן של ,ומורה לא יעלה", שהיא התנהגות של נזירות (ולא תוספת של כמות, שנאסרים עליו. ענינים נוספים שלא היו אסורים עליו לפני כן, כפי שהיה אצל שמשון ענין הטומאה למתים, אלא) שבאותם ענינים שבהם היה מצווה, ונהג על פיהם למעשה, השפיעה אי המחאה, והוסיפה באיכות, שמדיני ההתנהגות באופן של נזירות נהייתה קדושת נזירות למפרע.

ולכן לומדים אצל שמואל, שאי מחאתו על ההתנהגות שנהגה אמו

חנה עד אז, עקב נדרה, גרמה למפרע שקדושת הנזירות חלה על שמואל.

ט. המחלוקת בענין הברכה היא דוגמא לשיטות השונות במשנה

לפי זה יוצא שתמצית ומשמעות דברי רבי נהוראי היא: דבר שהוא, לכאורה, רק הסכמה והמשך לעיקר הדבר וויסודו - משפיע יותר מאשר התחלת הדבר ויסודו כשלעצמו.

ולכך מביאה הגמרא דוגמא, דיון והסבר בדברי המשנה: ,,אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך". המברך הוא זה אשר מביע את

הברכה'*, והעונה אמן רק מסכים לברכת המברך, בדומה לאמור לעיל לגבי נזיר, שיש ענין עיקרי, ונוספת

לו הסכמה מאוחרת יותר9. אך מדבריהם של האמוראים ,חטוף ובריך", שיש להזדרו ולומר את

הברכה, רואים, שההתחלה בענין זה חשובה יותר מאשר ההסכמה המאוחרת יותר.

וממשיכה הגמרא ,,למימרא דמברך עדיף", שהמברך, המתחיל, חשוב ובעל תוקף יותר מן העונה אמן, שהוא המסיים ומשלים את הברכה - ,והתניא", שגם בכך נוקטים רבי יוסי ורבי נהוראי בשיטתם.

ההסבר לכך הוא: המחלוקת בין רבי יוסי לרבי נהוראי במשנה אם שמואל היה נזיר, אינה רק מחלוקת בביאור לשון הפסוק אם כוונת המילה ,מורה" אצל שמואל היא נזירות, אלא גם בסברה'": שיטת רבי יוסי היא שהסכמה יכולה רק להוסיף ולחזק את התחלת הדבר, אך אינה יכולה לגרום לחידוש ולשלימות איכותית בענין שעליו היא אמורה, ולכן הוא סובר שרק שמשון יכול היה להיעשות לנזיר על ידי העדר מחאתו -