427

ז) לכאורה צ"ע מפני מה לא חילק הצ"צ -- דבעיוהכ"פ מצוה לאכול, וייל א. את"ל דאין מביאין קדשים לביה"פ הוא מדאורייתא (ומצינו גם בענינים מה"ת חילוק דלכתחילה ודיעבד ובפרט בקדשים. כמה מקורים ע"ז נכנסו בדרכי שלום למהרש"ם מבערזאן אות ע"א. ואכמ"ל) -- הרי האכילה בעיוהכ"פ אינה אלא מדרבנן (כמשנ"ת בשו"ע רבינו חאו"ח סתר"ד). ב. גם את"ל דאין מביאין כו' הוא מדרבנן, אין מצות עיוהכ"פ להרבות באכילה כ"א לאכול (עיייש בשו"ע או"ח). ועוד דבעיוהכ"פ ביהודה, וירושלים בכלל זה, היו אוכלין בשר עוף ודגים אבל לא היו מרבים בבשר בהמה (תוד"ה וכדברי חולין פג, א).

ח) ועדיין לברר, דלכאורה הו"ל להצ"צ לחלק בפשיטות דאם נמנע מלהביא תודה בעיוהכ"פ א"כ יהי' המזבח בטל בעיוהכ"פ מכל קרבנות הנאכלים. דאם לא יביאו קרבנות הנאכלים ליום ולילה, עאכו"כ דאין להביא אותם הנאכלים לשני ימים ולילה אחד. -- משא"כ בערחהיפ דאינו שייך אלא ללחמי חמץ. -- וייל דעפ"ז עדיין יש להקשות להיפך, דנלמוד היתר הקרבת תודה בעחה"פ מהקרבת קרבנות הנאכלים בעיוהכ"פ. ולכן מחלק דמיעוט זמן היום שאני.

(ממכתב כ"ב שבט תש"ט)

עיין* שו*ע אדה"ז מהדו"ב סו"ס א' ,יאמר פ' הקרבן מיד כו' ביום כו'". וצע"ג שלא ראיתי נוהגין כן, ואולי מפני שלא הביאו אדה"ז בסי' בסדר ברה"נ -- אבל וכי מפני קושיא זו יבטלו המפורש בשו"ע אדה"ז כנ"ל.

לכאורה צ"ל הפרשה לצדקה דצרכי רבים (ראה מג'א סרייח סק"ב) שזהו ביכולת כאו"א -- אלא שג"ז לא ראיתי נוהגין, ולכאורה כדאי להנהיג כן. ויש לקשר זה (הצדקה) ולבאר עפמשינ באגה"ק קטונתי, שבכל חסד כו' צ"ל ניתוסף בשפל רוח

שלו ובמילא מיתוסף בחסד שעושה (ראה אוה"ת וירא צז, סע"ב ואילך). (ממכתב זאת חנוכה תשכ*ז)

... ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן חאו"ח מהד"ת ס"א, ס"ט: לקיים מ"ש ונשלמה כו'. דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה (ותקנת חז"ל -- ברכות כו, ב -- הוא בנוגע לקביעות הזמן (ולקרבנות ציבור)), אבל מדכתב לפני זה רק ,טוב מאד לומר" ותו לא, וגם לא ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד -- משמע דקרא אסמכתא הוא. ואכ"מ.