406

08 לקוטי

ללא כל השתדלות מיוחדת מצדו? - לדוגמה: ,,אוהב את המקום אוהב את הבריות, משמח את המקום משמח את הבריות .. ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה .. ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין".

ומכיוון שהוא ,,אוהב את הבריות .. משמח את הבריות", ברור שלא יחסר לו חס ושלום בהנהגה הטובה בין אדם לחבירו; ויתירה מזו: דוקא מפני שהוא עוסק בתורה לשמה הוא יזכה לעילוי בשכל באופן כללי, גם ביחס לעניני העולם, כך שיוכל לתת ,עצה" גם במילי דעלמא כו', עד לעצה עליה מעידה תורת אמת ,נהנין ממנו כו'" - ומכיוון ש,נהנין ממנו עצה ותושיה" הריהו ,,משמח את הבריות"*.

אבות - פ"ו

ט. הוראה גם עבור ה,נהנין ממנו עצה"

מכך מובן, שבמאמרו של ר' מאיר ישנה הוראה (לא רק עבור העוסק בתורה לשמה עצמו, אלא) גם עבור יהודי שני, העשוי לחשוב:

מכיוון שהעוסק בתורה לשמה חייב להיות פרוש מענייני העולם ומהאנשים סביבו - נמצא שאין לו ידיעה בעניני העולם (כי אילו הייתה לו, זו גופא הוכחה שאין הוא עוסק בתורה לשמה); ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לסמוך על עצתו בהויות העולם או בעסקנות ציבורית וכיוצא בזה.

מבהיר ר' מאיר, כי אדרבה: דוקא משום שהוא עוסק בתורה לשמה הריהו זוכה להבנה מושלמת בעניני העולם - ולכן ,,נהנין ממנו עצה ותושיה כו'", שהעצה שהוא נותן היא באופן של ,נהנין".

ובפשטות: אם אין לו בהירות מספקת בנושאים הנשאלים, הוא ימנע מלתת עצה; אך לאידך, אם כן יאמר את חוות"דעתו ועצתו, אזי ברור שזוהי העצה ותושיה האמתיים והנכונים על פי תורת אמת; ואפילו אם נדמה שהעצה שנתן אינה מתיישבת עם שכל

והתעסקותו הוא עם אלה שבידם להביא לו תועלת לתכלית זו שבשבילה לומד, אבל לא עם בריות בעלמא שלא יוכלו לסייע לן:

אבל העוסק בתורה לשמה, שלומדה אך ורק משום שהיא תורתו של הקב"ה. הרי דוקא משום זה יש בו רגש וקירוב ואהבה גם לבריות (מכיון שגם הם נבראו מאתו ית'), ולכן מטפל עמהם ולא עוד אלא ש, משמח את הבריות".