351

מעט": עסק התורה בסוג של ,אמור" - לומר מסקנא לפסק הלכה - צריך להיות ,מעט"*, ואילו עיקר ורוב הלימוד צריך להיות לימוד התורה לשמה, עד אפילו לסוג הלימוד הנקרא ,דרוש וקבל שכר" ,5 ,יגדיל תורה ויאדיר"*.

מכיוון שכך, עלול מישהו לטעות במחשבה בקצה השני: מאחר וה,,קבע" וההדגשה בלימוד התורה צריכים להיות דוקא שלא על מנת לפסוק הלכה למעשה ובפועל ממש, יתכן ומשמע מכאן כאילו בקיום המצוות (מעשה) בכללותו לא נדרשת (חס ושלום) קביעות, ואין חשיבות לקיומן דוקא במסירה ונתינה -

ולכן מוסיף הוא להורות ,ועשה הרבה": אף שבעסק התורה עצמו אין לשים דגש עיקרי על המטרה להפוך לפוסק כדי לפסוק דינים להלכה למעשה, אך בעשיית המצוות הכרחית הנהגה של ,ועשה הרבה", לעשותן בריבוי גדול הן בכמות והן באיכות - מה שיותר

מצוות ועם מה והתלהבות.

ו שלילת ,התבודדות" של הלומד תורה מכיוון ולדעת שמאי צריך יהודי בעיקר להתמסר ללימוד התורה לשמה, ובאופן של ,אמור מעט" - יכולה להתעורר טעות נוספת, אותה בא שמאי לשלול בהמשך דבריו.

להסברת הדברים יש להקדים:

ידוע החילוק" בין תכונות המוחין (השכל) והמדות, שמוחין עניינם בשביל האדם כפי שהוא לעצמו, והמידות עניינם בשביל הזולת. כלומר, התעוררות והשפעת המידות תיתכן רק בשייכות עם אדם נוסף (כלפיו הוא חש אהבה, מורא וכו'); והיפוכו של דבר במוחין: לא רק שאין המוחין ,,בשביל הזולת", אלא אדרבה, מציאות ה,זולת" גורמת לבלבול המוחין. וכידוע שהשגת שכל כדבעי (ובפרט השגה של ,,עצם השכל" הנעלה מהמידות, שכל המרומם משייכות לדרגת המעשה ופסקי הלכה) אפשרית דוקא על-ידי התבוננות והעמקה, כאשר האדם בהתבודדות ובפרישות לעצמו.

ולפיכך, היה אפשר להסיק, כי הנהגה של ,תורתך קבע" (ובדרך ,אמור מעט"), התובעת הבנה והשגה - דורשת דוקא הנהגה של התבודדות