295

השני, המדבר על הלווה מן הגר, עלפני החלק הראשון, המדבר על ,,המחזיר חוב בשביעית", באופן של ,לא זו אף זו": הענין של ,רוח חכמים נוחה ממנו" אינו קיים רק כאשר הטוב שבמעשהו מתבטא בכל שלושת פרטי הענין הנדון, כבמקרה של ,,המחזיר חוב בשביעית", אלא גם במקרה שהטוב מתבטא רק בשניים מן הפרטים.

<< ,בל המטלטלין..." - הטובה מתבטאת רק באחד מן הפרטים

,כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו": גם כאן ,רוח חכמים נוחה ממנו" לא רק בגלל ענין צדדי שהוא ,מקיים את דברו", אלא מצד ה"חפצא" - המיטלטלין, אך לא ביחס לשני הפרטים האחרים, המוכר והלקוח:

כיון שהלוקח לא ביצע משיכה, ואף אם הוא שילם כסף", לא נוצר כאן שעבוד בין המוכר לבין הלוקח, ולא נוצר ביניהם קשר של מוכר וקונה, בהתאם להגדרת הקנינים.

יותר מכך: על ידי שהאדם במקרה זה ,מקיים דברו" אינה נמנעת טובה כלפי המוכר או כלפי הקונה, שהרי מהלוקח לא נגרע דבר, כי במקרה שהלוקח כבר שילם הוא מקבל זאת חזרה, אלא חל שינוי רק לגבי ה,,חפצא" עצמו: המיטלטלין נעשו

שייכים לקונה על ידי דיבורו של המוכר, או אף עקב התשלום של הלוקח, ועל כך נאמר במשנה שגם במקרה כזה, כאשר יש השפעה לטובה רק לגבי אחד משלושת הפרטים, גם אז ,רוח חכמים נוחה ממנו"'".

יא. שמיטה, כספירת המלכות, הכוללות שני עניניס

בענין הנ"ל של שמיטת כספים קיים דבר והיפוכו:

מצד אחד מהותה של שמיטת כספים - ,,שמוט כל בעל משה ידו... לא יגוש את רעהו" - היא שלילה והעדר, ומסיבה. זו, כמוסבר לעיל, ,המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו".

דומה לכך מהותה של שמיטת קרקעות - ,,ושבתה הארץ שבת לה", ,שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ" - גם היא ענין של שלילה.

מצד שני, צריכה עצם שלילה זו של השמיטה להתבטא בפעולה חיובית, בדיבור, כאמור לעיל ,המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני... שנאמר וזה דבר השמיטה", ולפי מספר דעות דיבור זה, ,משמט אני", הוא