294
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,המחזיר חוב בשביעית" בכל שלושת הפרטים הללו: לגבי המלוה, המקיים את מצות התורה ,,כסף תלוה": לגבי הלווה - ,,רוח חכמים נוחה" מכך שיש רגש בלבו להחזיר טובה למלוה5, שהוא ,בור ששתית ממנו מים", וכן מהתועלת שצומחת ללווה עצמו, שכאשר יזדקק לכך, יוכל שוב לקבל הלואה מהמלוה%.
ולגבי עצם החוב - ה,חפצא" של ההלוואה: הרי למרות שעל הלוואה לא חל שעבוד גברא, בכל זאת הממון נשאר משועבד, ולכן ,רוח חכמים נוחה" כאשר ה,חוב" מוחזר לבעלין"
ט. ,הלווה מן הגר" - הטובה מתבטאת רק בשניים מן הפרטיס
גם בחלק השני - ,הלווה מן הגר שנתגיירו בניו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו" - הענין של ,רוח חכמים נוחה ממנו" אינו עקב ענינים צדדיים (כדי שהבנים לא יחזרו לסורם וכדומה), אלא עקב התועלת לגבי ההלוואה עצמה, אך רק בשניים ממרכיבי ההלוואה: הלווה, וה,,חפצא" - החוב עצמו.
בחרגב שיחות 5
לגבי הלווה: כיון שנהנה מהגר שלוה ממנו כסף בכוונה להשיבו, הרי למרות שמן הדין הוא פטור מלהחזירו לאחר פטירת הגר, בכל זאת, כיון שלוה בכוונה להחזיר עדיין זהו המשך של חוב, ומידה טובה היא להשיב זאת.
וכן לגבי החוב עצמו: אמנם אין קיים מלוה שניתן להחזיר לו את החוב, אך השעבוד על חלק מנכסי הלווה, בשווי החוב, מאי בטלי'ה% (=מי ביטל שעבוד זה)? ולכן יש טעם להחזרת החוב,
וכיון שרק ל,בניו" יש קשר כלשהו לממון זה (שלא יחזרו לסורם) - יחזיר לבניו, ולכן ,רוח חכמים נוחה ממנו"9.
לעומת זאת לגבי המלוה לא צומחת מכך שום טובה, כי המלוה, הגר, מת, ו,בניו" אינם בגדר של מלוים.
וכך מובנת התוספת במשנה: ,לא יחזיר לבניו", המציינת זאת למרות שהדבר מובן מן הנאמר ,החזיר = רוח חכמים נוחה ממנו" בלבד, כדי להדגיש שללווה אין שום קשר עם בניו של המלוה, לא רק מעצם הדין, כיון שאין הם בגדר של מלוים, והלווה אינו משועבד להם כלל, אלא גם מבחינת ,רוח חכמים".
ולפי זה מובן החידוש שישנו בחלק
הערות
- 5. ראה ר"ש סיריליאו ומלאכת שלמה כאן ,,רוח חכמה וחסידות בקרבו דאינו רוצה ליהנות מממון אחרים". וראה בעל העיטור אות פה פרוזבול ,שאינו רוצה ליהנות בממון חבירו אבל לכתחלה אין לו להחזיר".
- 6. ראה במשנה ראשונה כאן.
- 7. ראה לשון המפרשים (דלעיל הערה 65) ,ממון אחרים" - ,,בממון חבירו".
- 8. להעיר מב"ק (קט, א) בגזל הגר בזקפו עליו במלוה לר"ע (וכ"ה ההלכה - רמב"ם פ"ח מהל' גזילה ה"ד) שחייב להוציא מתחת ידו, וגם לר"י שם, עכ"פ צריך למחול לנפשי' לאחר מיתת הגר, עיי"ש. ולהעיר מגמרא שם ע"ב ,קנאו השם".
- 9. ועפ"ז תתורץ קושי' משנה ראשונה כאן ,,מאי אירי לוה מן הגר כו' אפילו לוה מן העכו"ם".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.