284

0% לקוטי היה רק (א) ,אחת בשנה", בדוגמת אחת" ביום, המסירות נפש בשעת קריאת שמע. וכן (ב) רק הכהן גדול לבדו היה נכנס בקדש הקדשים (אך בד בבד בשליחותו של כל יהודי, ששלוחו של אדם כמותו - ובדוגמת בחינת כהן גדול שבכל אחד)].

לעומת זאת ,סיני" היה מדבר, לא מקום ישוב וסדר. שזה מורה על עבודה שלמעלה מסדר והדרגה - מסירות נפש שלמעלה ממדידה*.

ובזה יובן הנאמר שבהר סיני על ,כל דיבור ודיבור וכו' יצתה נשמתן"* - שבהשקפה ראשונה דורש ביאור: מילא הדיבור ,,אנכי" ו,,לא יהי' לך" - להיותם איסור עבודה זרה עליו מצווים יהרג ואל יעבור*, ניתן להבין את שייכותם ל,,יצתה נשמתן". אך כאשר מדובר אודות ,,כבד את אביך" ,לא תגנוב" וכיוצא בהן, שהם מצוות שכליות, עבודה שעל פי טעם ודעת - מה להן ול,יצתה נשמתן"?

אך זהו ענין של ,סיני" = מדבר דקדושה, מקום שלמעלה מסדר

בחר א

והדרגה, ולכן על כל דיבור מהר סיני הייתה מסירות נפש [ובדוגמת המבואר לעיל בנוגע לרבי עקיבא אשר ,כל ימי" - בתמידות, בכל מה שרק עשה - עמד בתנועה של מסירות נפש].

וזהו ההסבר במחלוקתם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא:

מצד עבודת הצדיקים - רבי ישמעאל - מספיק מה ש,כללותיהן מסיני": כאשר עוסקים ב,כללותיהן" של המצוות (בחינת ה,כלל" שבכל מצוה ומצוה), זאת אומרת, כאשר מדובר על יסוד המצוות - זה צריך להיות ,מסיני", במסירות נפש'. אך אשר מדובר אודות ,,פרטותיהן" - קיום המצוות בפועל בפרטיות, כאן צריכה להיות עבודה מסודרת - אוהל מועד.

אך רבי עקיבא - עבודת התשובה - אומר אשר (א) מצד העיסוק עם ענינים אותם צריך לגייר - בן גרים = חייבים להגיע למסירות נפש גם בשעה שמדובר על פרטים, וכן (ב) מצד שעומדים בתנועת התשובה שלמעלה מסדר, אפשר גם ב,פרטים" - ,כל ימי" - להיות בתנועה של מסירות נפש.