264
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי יא. הזכרת שמו של רבי אוורדימס מדגישה חידוש בענין תלמיד ממולח עשוי עדיין לשאול על דברי רבי אוורדימס, ש,כל הנותן לקט שכחה ופאה כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש...":
מהי בכל זאת המעלה הגדולה בכך שאדם לוקח דבר מעצמו ואין לו בכך טובת הנאה? מדוע הדבר חשוב עד כדי כך ש,כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו"?
במיוחד כאשר בדרך-כלל אין זו כמות גדולה כל-כך: שבולת אחת שנפלה או שתיים של לקט, מספר אגודות שנשכחו בקציר, או שבלים בקצה השדה (שבפסוק אין מוזכרת כמותן", ואכן, מדאורייתא אין שיעור* - ,,אפילו הניח שיבולת אחת יצא ידי חובתו"**, ואפילו מדרבנן זהו חלק אחד משישים וכו').
אמנם, כיוון שהדברים הושגו ביגיע כפיו חשוב אפילו דבר מועט, ולכן העיקר הוא אופן הנתינה ,,נותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי", אך במה גדול כל"כך הדבר עד כדי היותו
אמורג
,כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו"?!
לשם כך מציין רש"י את שם בעל המאמר, רבי אוורדימס:
חז"ל מספרים בתלמוד הירושלמי5, שיהודא איש הוצי התחבא שלושה ימים והתעמק בהבנת המאמר ,מנין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. אתא לגבי רבי יוסי...", ורבי יוסי קרא לבנו רבי אבירודימס* כדי שיאמר לו ,,הדין טעמא מניין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. אמר לן: תהיינה* הערים האלה. תהיינה עיר ועיר ואחרכך ומגרשיה סביבותיה"*.
ולכאורה, מדוע צריך היה רבי יוסי לקרוא לבנו ולומר לו שיענה, מדוע לא אמר רבי יוסי בעצמו ליהודא את מקור הדין? במיוחד שהוא עצמו אמר דין זה?
מכך מובן שענין זה היה לימוד מיוחד של רבי אבירודימס (כפי שאומרים על רבי יהודא ש,כולי תנויי בנזקין הוה"*, שהיה לומד במיוחד
הערות
- 1. במשכיל לדוד כאן ד"ה תעזוב) - כמו שלשון המשנה שם ד,פאה ניתנת במחובר", אף שהכוונה ,הנח לפניהם".
- 2. וברש"י קדושים שם, ט כתב ,שיניח פאה בסוף שדהו" אף שבכמה מצוות כתב שיעור, וכמו שתיכף לאח"ז בלקט כתב ,שבלים הנושרים בשעת קצירה אחת או שתים אבל כו'".
- 3. ריש מס' פאה.
- 4. לשון הרמב"ם שם הט"ו.
- 5. שביעית פ"ח ה"ה. ובנדרים פי"א ה"א (אלא דשם לפנינו רבי אבא בר"י). ובבבלי נדרים (פא, א) הוא באו"א קצת, כבהערה 58.
- 6. בבבלי שם ,ורדימוס", ועד"ז בשבת קיח, ב. וכ"ה ביל"ש פרשתנו כאן.
- 7. יהושע בא, מ.
- 8. בבבלי: א) שאשכחי' ורדימוס ב"ר יוסי, ומעצמו אמר לו טעמא דאבא לא שרבי יוסי קרא לברי'. ב) שאלו הטעם דר"י דכביסתן קודמין לחיי אחרים. ג) הביא הראי' מהכתוב (מטות לה, ג) ,ומגרשיהם יהיו לבהמתם וגו'", שרואים דכביסה קרי' לי' חייתם. וראה מראה הפנים ושירי הקרבן לירושלמי נדרים שם.
- 9. ברכות כ, א. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.