253
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
התשוקה להתעלות - ,רוח... האדם העולה היא למעלה"9.
ולפי זה מובן הסדר בפירושי רש"י: הפירוש הראשון - התחלת העבודה, כאשר הגוף והנפש הבהמית הם במלוא תקפם, צריכה להיעשות עלדידי פעולות שישפיעו על הגוף והנפש הבהמית. ורק אחר כך אפשר להגיע לפירוש השני - להשפעה על הנפש האלקית.
ההבדל בין הפירושים - גם לגבי ארץ ישראל
ההבדל בין שני הפירושים איננו רק לגבי חוץ לארץ, אלא גם לגבי ארץ ישראל עצמה: האם איסור חדש בארץ ישראל חל רק ,,לאחר ירושה וישיבה", כפירוש השני, או לפני ירושה וישיבה, כפירוש הראשון'*.
והיא חלק ד,האדל" דבזה עסקינן: ,,שפלות האדם" פועלת על נפש הבהמית היורדת למטה.
9) לשון הכתוב קהלת ג, כא.
0) ראה קידושין לז, סע"ב ואילך. תו"כ ר"פ בהר. ועוד. וע"פ משנ"ת בפנים דיש קדימה לפירוש הא' - יובן פרש"י ביהושע ה, יא* שמפרש רק אליבי' דפירוש זה.
ואף שבפ' שלח (טו, יח) פרש"י דכל ביאות
*) זה (שבט"ז ניסן הקריבו עומר) מפורש גם בפרש"י עה"ת לעיל - בשלח טז, לה סד"ה אל קצה ארץ כנען (והוא הכתוב שהובא בקידושין שם) - אבל אינו ראי" לכאן: א) שם עיקר כוונת רש"י לשלול מדבר, ולא שבע שירשו כו'. ב) לשלול מן, ולא חדש. ג) פשטות הל' ,עד בואם אל קצה" הוא רק תומ"י. ולפרש אחרת מוכרח להקדים כו"כ ענינים שנלמדים לאח"ז - בכתוב ובחז"ל, ד) דרך רש"י לתרץ סתירה
אמור ג שיחות 1
לפי ההסבר שלפני כן ניתן להבין, ששני ההבדלים קשורים זה בזה, כי גם ההבדל בעבודה הרוחנית שבין שתי הדרכים שלעיל, איננו רק לגבי יהודי חוץ לארץ, אלא גם לגבי יהודי ארץ ישראל:
השיטה הראשונה, המדגישה בעיקר את העבודה המעוררת את הגוף והנפש הבהמית של היהודי, סוברת, שגם בארץ ישראל לא באה ההכרה ש,ראשית קצירכם" שייך לה', מצד העומר (ההקרבה לה), אלא מצד איטור אכילת חדש המעורר את הגוף והנפש הבהמית.
ולכן חל איסור זה, לפי שיטה זו,
שבתורה שנאמר בהן כי (תבא וכו') הכוונה ל,לאחר ירושה וישיבה" וכאן (פסוק יוד) הרי נאמר ,,כי תבואו בן'"** = י"ל:
1) כמדובר כמ"פ - שבכ" מפרש רש"י אליבא דפי' אחד שהובא במק"א בפירושו (ראה לעיל הערה 7 שפרש"י דשלח הנ"ל אתי (גם) לפי' הב' שברש"י כאן).
2) כיון שתיכף לאחר ,כי תבואו" נאמר ,,וקצרתם" - ה"ז ע"ד פ' שלח שם שנאמר ,והי" באכלכם" שלכן ,בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה (תיכף) נתחייבו בחלה" [ועפ"ז תומתק הוספת (ויתור) רש"י שם (על לשון הספרי) ,ואכלו מלחמה"].
) שאני ,כי (תבואו)" הנאמר בעומר שאפילו ,,אם" הנאמר בו פרש"י (ויקרא ב, יד) שכוונתו חובה.
הערות
- 1. כשבאה, ולא - בכתוב הא' להודיע שלאח"ז תהי" סתירה ותירוצה. ועוד.
- 2. **) וראה פנ"י שהובא לעיל שוה"ג להערה 17.
- 3. בהמקנה קידושין שם כתב, ד,כי תבואו" קאי רק על עומר שנאמר ברישא דקרא, ולא על חדש שנאמר בסיפא דקרא (והעומר נוהג רק לאחר ירושה וישיבה, וחדש נוהג מיד בכניסתן לארץ דהאיר המזרח מתיר) - אבל ע"ד הפשט, חדש ועומר תלויים זה בזה, כנ"ל בתחילת השיחה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.