252

0 לקוטי

את קרבן העומר?

בכך ישנן שתי שיטות אצל ,,חכמי ישראל":

שיטה אחת סוברת, שגם הם אסורים בחדש, וכיון שאסור להם לאכול חדש עד היום שבו מביאים את העומר בארץ ישראל, הם יזכרו, ותתעורר בהם הכרה זו, ש,,ראשית" שייך לה', למרות שאין מביאים את העומר מקצירם.

השיטה השניה סוברת, שאדרבה: הדרך לעורר בהם הרגשה זו אינה באמצעות איסור חדש, אלא, להיפך, עצם העובדה ששדותיהם של היהודים בחוץ לארץ אינם נכללים בחובת הבאת העומר, ובאיסור חדש, מעוררת בהם את ההכרה בשפל מצבם, שאינם ראויים להקרבת העומר ולאיסור חדש. וההכרה בשפל המצב תעורר בם את התשוקה, שצריכה להיות אצלם ביתר שאת ההרגשה שמעורר העומר אצל היהודים בארץ ישראל.

ו. ההסבר לסדר שבפירושי

רש"י לפי האמור לעיל, אפשר להסביר, בפנימיות< הענינים, מדוע מקדים

רש"י את הפירוש האומר ש,חדש" חל גם בחוץ לארץ לפני הפירוש ש,חדש" חל רק בארץ.

אמנם, שני הפירושים שקולים בדרך הפשט, ורש"י מקדים את האחד לאחר

אמור גב

רק מפני שאי אפשר לכתוב את שניהם בבת אחת, אך בכל זאת, כל ענין שבתורה הוא. מדויק, ומובן, שיש איזשהו טעם, לפחות בפנימיות הענינים<, שבגללו מקדים רש"י את הפירוש האחד לפני האחר:

ההבדל בין שני האופנים שלעיל ובין דרכי השפעתם על היהודי, הוא:

הדרך הראשונה, האוסרת אכילת ,חדש" מעוררת את האוכל, את הגוף והנפש הבהמית?. כי האיסור על אכילת מאכל מסויים מורגש בעיקר על ידי הגוף.

הדרך השניה, השוללת מן האדם את הקרבת העומר ואת איסור חדש, מעוררת את התשוקה להתרוממות ולהשגת הרגש הקיים אצל בני ארץ ישראל, ומשפיעה בעיקר על הנפש האלקית<, שדוקא אצלה מתעוררת