240
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
המוטלת על האיש היא מפני שגרם לחיוב האשה בעונש, ובכך נכלל גם קטן, כמוסבר לעיל, שמפני מצות האב ללמוד תורה עם בנו או לחנכו נקרא גם הקטן חייב בכך, וגם כאן, כין שמעשהו של הקטן"% גורם על פי התורה לחיוב מלקות על האשה, לכן*
*) ודוחק גדול לומר שהי" קס"ד שכשם שדין זה שונה שהקטן חייב קרבן, כן ה" אפ"ל שהיא חייבת מלקות גם אם היא קטנה, כי (נוסף ע"ז שעדיין קשה במ"ש ,,בעולה וברצונה", הרי) אין ענש מלקות לקטנה
קדושים ד שיחות 7
,הוא מביא* קרבן"%.
ט. התמסרות לח;נוך של כל ילד יהודי לתורה ולמצוות
מכל האמור לעיל נלמדת הוראה לגבי החשיבות הגדולה של החינוך, ובמיוחד לגבי תלמוד תורה.
- ענין החינוך קשור במיוחד לימי ספירת העומר אשר בין פסח, זמן חרותינו, לבין חג השבועות, זמן מתן תורתינו, ואשר מחברים ומאחדים אותם9, כדלהלן.
הערות
- 1. ואחד הגומר וחייב בין כדרכה בין שלא כדרכה ועוד, משא"כ בשפחה חרופה פטור עד שיגמור ביאתו ופטור שלא כדרכה וחייב רק כשהוא ברצונה ועוד (רמב"ם הל' איסו"ב פ"א ה"י. פ"ג הט"ו. וש"נ) - כי מכיון שכל האיסור תלוי רק בה - צ"ל הפעולה בה (הביאה) בשלימות וברצונה, משא"כ שאר עריות.
- 65. להעיר גם ממהרי"ק דלעיל הערה *49.
- 6. וי"ל שהרמב"ם רמזו בזה שמסיים בהלכה זו דוקא ,שאין האיש חייב קרבן עד שתתחייב היא מלקות שנאמר בקורת תהי' והביא את אשמו" - דלכאורה אינו נוגע להלכה זו.
- 4. בפשטות קאי ע"ז שכתב ,והוא שתהי' גדולה ובעולה וברצונה כמו שביארנו", והטעם לזה כיון ,שאין האיש חייב קרבן כו'". אבל זה אינו מספיק, כי לכאורה פשיטא היא, שהרי כבר כתב לעיל (הט"ו) שצ"ל ,,גדולה הבעולה המזידה וברצונה"*,
- 5. אלא שבזה מבואר הטעם שגם ,בן ט' שנים ויום א' שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן", כיון שכל גדר חיוב קרבן דהאיש בשפחה חרופה בא מצד שנעשה כאן מעשה שהיא חייבת מלקות ע"ז.
- 6. וכן משמע שמפרש בקרית ספר הל' איסו"ב שם שכתב ,בן ט' שנים ויום א' שביאתו ביאה הבא על שפחה חרופה הוא מביא קרבן כיון שהיא לוקה דכל שהיא לוקה מביא הוא קרבן כדילפינן כו'". וראה דבריו בהל' שגגות שם.
- 7. וע"פ כהנ"ל ובהערה שלפנ"ז משמע שזה ,,שאינו מביא (קרבן) עד שיגדיל ויהי" בן דעת" הוא לא לפי שרק אז נעשה עליו חיוב קרבן, אלא כפשטות הלשון (שהחיוב עליו תיכף אלא ש)אינו מביא עד שיגדיל. והטעם כיון ,,דבקרבנות כתיב רצון וכתיב לרצונכם תזבחוהו" (מגדול עוז הלי איסו"ב שם) או ,,משום שצריך שיקדיש הקרבן וזה רק במופלא סמוך לאיש" (צפע"נ השלמה ו, ד. וכ"פ בכס"מ ברמב"ם הל' ק"פ פ"ב ה"ד).
- 8. ראה רמב"ם הל' פסוהמ"ק ספי"ג דס"ל שגם אם ,,מהלך במקום שאינו צריך ה"ז הולכה והמחשבה פוסלת בה", והראב"ד פליג ע"ז. וע"פ ביאור הצפע"נ בגדר הולכה (ראה צפע"נ עה"ת ר"פ מסעי. מהד"ת נא, ג. וראה לקו"ש חי"ד שם ע' 39. וש"נ. לעיל ע' 0) דדבר המוכרח נעשה גם בזה חשיבות בפ"ע כו', י"ל שגם בזה הרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלי, שגם בדבר שאינו מוכרח בעצם, ורק בפועל בנדו"ז הי' פעולה זו הכנה והכשרה לפעולה אחרת (ההולכה לפני הזריקה) גם בזה נעשה גדר מצוה. ועד"ז בנדו"ד בשפחה חרופה. ועד"ז דעת הרמב"ם בקרבן פסח על הקטן (אלא שבהולכה נעשה עבודה בפ"ע, כנ"ל).
- 9. ובפרט ע"פ אגדה הובאה בר"ן סוף פסחים. חינוך מצוה שו. ועפ"ז גם ספה"ע שייכת לסברא הנ"ל בפנים, שאף שכל ענין הספירה הוא רק הכנה והכשרה למ"ת מ"מ נעשה מציאות וחשיבות בפ"ע ומברכין עלי'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.