232

שיחה ד

8 לקוטי

קדושים ד

א. דברי הרמב"ס ומפרש?ו בענין שפחה חרופה - ,,בן תשע..." בענין שפחה חרופה' פוסק הרמב"ם? ,בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן, והוא שתהיה גדולה ובעולה וברצונה, כמו שביארנו, שאין האיש חייב קרבן עד שתתחייב היא מלקות שנאמרי בקורת תהיה והביא את אשמו". הראב"ד משיג על כך: ,זה שבוש, שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן זה מן העונשין הוא, והיא כמו כן פטורה דהא מקשו אהדדי (= שהרי הושוו זו לזה), והכי איתא (= וכך מובא) בכריתות"*.

ישנם מספר הסברים לתרץ את דברי הרמב"ם:

א) בעל ה,מגיד משנה"* אומר, שלדעת הרמב"ם ,הכל תלוי באשה שתהיה בת עונשין, אבל הוא אינו צריך להיות בר עונשין, וכן אמרו%: בזמן שהאשה לוקה - האיש מביא קרבן, בזמן שאין האשה לוקה - אין האיש מביא קרבן, ולא אמרו בזמן שהוא אינו

מביא קרבן היא אינה לוקה, וקרא נמי הכי דרשינן (= וכך גם דורשים את הפסוק) ,בקורת תהיה והביא את אשמו" - ומשמע הא לא תהיה בקורת לא יביא, אבל לא משמע הא אם לא יביא לא תהיה בקורת". וכיון שלדעת הרמב"ם ,הכל תלוי בה", והרי היא ,לוקה" - לכן ,,הוא מביא קרבן".

אך לתירוץ זה נדרש הסבר: אכן ,הכל תלוי בה", אך כיצד ניתן לחייב עקב זאת ,,קטן"? וכפי שאומר הראב"ד במקום אחר': ,,ואם יאמר האיש נתלה באשה אבל לא האשה באיש מכל מקום מהיכא תיתי (= מנין נלמד) לחייב את הקטן על ידי האשה"*.

גם דברי הרדב"ז? שלדעת הרמב"ם הקרבנות אינם עונש אלא כפרה, ולפיכך - אף הקטן זקוק לכפרה, למרות שאין הוא בר עונשין -

אינם מספיקים, לכאורה, כי מדוע זקוק קטן לכפרה על ידי קרבן דוקא בענין שפחה חרופה, ואין מוצאים זאת כאשר. הוא עובר עבירות אחרות שחייבים עליהן קרבן?

ב) בעל ה,לחם משנה""' אומר,