229

מסתפקים בהכרזה, אלא הם ,,יוצאין אף על הכלאים" - עוקרים את הכלאים בפועל'5.

זהו ההסבר לכך ש,בחמשה עשר באדר בית דין נפנין לחפש ולבדוק על צרכי ציבור ועל עניני ההקדשות": כשם שבט"ו באדר מתחילה ההכנה המעשית לנתינת השקלים בכלל הקרבנות של השנה הבאה - כדי להבטיח שהכוחות הניתנים לעבודה בשנה מסויימת ינוצלו דוקא בשנה זו בלי ,,לערב" משנים שונות - כך צריך להבטיח גם לגבי כל ,צרכי ציבור" ו,הקדשות", שכל הענינים השייכים לשנה מסויימת יושלמו לפני סוף השנה, לפני ראש חודש ניסן.

ח. אסור ,,לערב" את עבודת הבירורים

כשם שאסור לערב בתחומים של ,עולם" (כלאים משני מינים) ו,שנה" (שקלים משנה לשנה), כך אסורים כלאים בתחום השלישי*3 - ,נפש": לכל אחד נקבעו ענינים ודברים מסויימים שאותם הוא צריך ,לברר" ולזכך, ואסור לבלבל בין עבודת ה,,בירורים" של אדם אחד ושל זולתו.

זהו ההסבר הפנימי להלכה שבה מסיים הרמב"ם את הלכות ערכין וחרמין - ,,לעולם לא יקדיש אדם... כל

נכסיו .. מכל אשר לו ולא כל אשר לו .. כל המפזר ממונו במצוות אל יפזר יותר מחומש...":

יהודי צריך לדעת שנכסיו וממונו ניתנו לו מאת הקדוש-ברוך-הוא כדי להשתמש בהם בסדר מסויים: חלק מן הממון והנכסים ניתן לו כפקדון - אין הם שייכים לו, אלא לעני, להקדש וכדומה - כדי לקיים את מצות צדקה וכדומה*, וחלק מן הנכסים והממון ניתן לו לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו.

לכן אסור לו לפזר יותר מחומש, כי ארבע החמישיות האחרות הוקצבו בשבילו - אותם נתן הקדוש-ברוך-הוא לו, לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו, ואין הוא צריך ,לערב" זאת עם החלק השייך לעני*.

ט. ההסבר לסדר ההלכות ברמב"ס

לפי כל האמור לעיל מובן סדר ההלכות ברמב"ם:

תחילה, בפרק האחרון של הלכות ערכין וחרמין, הוא קובע את ההלכה ,בחמשה עשר באדר בית דין נפנין...