223

8 לקוטי

הרחוק מתורה*. וכך גם אין אהבה זו מוגבלת לרוחניות של הזולת, אלא היא קשורה לכל עניניו, גם לגשמיותו, כי זוהי גשמיות של יהודי.

אבל מצד הקשר שבין מציאותו של היהודי לבין התורה, נעשית גם אהבת ישראל (גם האהבה שהיא ,מצד שורש נפשם", ונעלית מן התורה) למצוה בתורה: צריך לאהוב יהודי מפני שכך מצוה התורה, ולכן - לפי הגבולות וסייגים שהתורה קובעת, כדלעיל (ואסור לקבוע פשרות בתורה בגלל אהבת ישראל), עד אשר ישנם יהודים, אשר התורה קובעת, שיהחס אליהם צריך להית באופן של ,,תכלית שנאה שנאתים... "*.

קדושים ג

יא. דוקא המעלה העצמית מביאה לידי ,,ומקרבן לתורה"

ועל כך מדגיש הלל (ואדמו"ר הזקן בתניא) שהענין של ,,אוהב את הבריות" - את ,,הרחוקים מתורת ה' ועבודתו" - צריך להוביל גם לידי ,ומקרבן לתורה", למרות שהאהבה אליהם נובעת ממעלתם העצמית של היותם יהודים וצריך לאהבם ולעזור להם בכל הענינים, גם כאשר אין מצליחים בענין של ,ומקרבן לתורה":

כשם שאצל היהודי עצמו, מעלתו העצמית בהיותו יהודי, והתקשרותו אל הקדוש-ברוך-הוא מעל לתורה, אינן יכולות להשאר ללא תורה ומצוות, אלא מביאות אותו לידי קיום התורה והמצוות, כדלעיל,

כך גם לגבי האהבה ל,רחוקים מתורת ה' ועבודתו". שדוקא מפני שהוא מכיר במעלתם העצמית בהיותם יהודים, אין הוא מסתפק בכך בלבד, אלא עובדה זו מעוררת אצלו השתדלות להפכם ל, יהודי תורה".

כיון שגם המעלה העצמית של ישראל חייבת לבוא. לידי גילוי באמצעות התורה, יוצא, שכאשר הזולת רחוק מן התורה, אי"אפשר לחו בשלום ובאחדות האמיתית שבינו לבין כל ישראל", שהם ,אחים ממש מצד