180

98 לקוטי

וכך הוא גם ברוחניות: טהרה במקוה היא מה שמסוגל יהודי לפעול בכחות עצמו. אך כאשר הוא שרוי בדרגה של טמא מת ר"ל, לא קיים אצלו בגלוי הענין של ,,ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים..."*, הוא נזקק ל,וזרקתי..." הבא מלמעלה. כלומר, לא מפני עבודתו, אלא מפני עצם הקשר שבינו לבין ה' הנשאר תמיד שלם.

לפיכך, כאשר רוצה רבי עקיבא להוכיח שטהרת בנידישראל נובעת מעצם מעלתם כישראל, הנעלית מהגבלות של זמן, ואינה תלויה במצבם בעבודת ה', הוא מביא תחילה את הפסוק ,וזרקתי..." - טהרה הקשורה לעצם הקשר שלהם עם הקדוש-ברוך-הוא.

אך כיוון שמדובר בפסוק על עת רצון, הוא מצטט את הפסוק השני ,,מקוה ישראל ה'", שאינו אמור לגבי תקופה מיוחדת, וזה מוכיח גם לגבי הפסוק ,,וזרקתי...", שהדברים אמורים על כל זמן.

בכל זאת ישנה מעלה בפסוק הראשון, ולפיכך הוא הראשון, כי בו מדובר על טהרה הנובעת מעצם הקשר של ישראל לה'.

ט. גם הטהרה על-ידי מקוה היא מאת הקב"ה

אם"כי הטהרה הבאה מלמעלה, מצד עצם הקשר, היא בעיקר עלדידי הזאה

אחרי א

המטהרת מטומאת מת, בכל זאת יש גם דבר דומה בטהרה במקוה. וזהו חידושו של רבי עקיבא ,,מה מקוה... אף הקדושיברוך-הוא מטהר את ישראל": גם הטהרה באופן של מקוה נובעת מכך ש,הקדושברוךהוא מטהר את ישראל"*.

לפי זה מובן דיוק נוסף בלשונו של רבי עקיבא ,מה מקוה מטהר את הטמאים", שהרי לכאורה מיותרות המילים ,,את הטמאים", ודי היה ב,,מה מקוה מטהר אף הקדוש-ברוך-הוא מטהר... "?

אלא שההסבר לכך הוא: על מקוה נפסק, שהוא מטהר גם ,מקצת" טומאה. כלומר, גם כאשר יש לאדם טומאה נוספת שהטבילה במקוה אינה יכולה לטהרה, בכל זאת היא מטהרת את האדם מן הטומאה הקלה'*, לפחות.

לכן מדייק רבי עקיבא ואומר ,מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדושברוך-הוא מטהר את ישראל"*: כשם