169

ורש"י צריך לענות לשאלה: ,יכול אפילו נגע בו מאחוריו" - המשמעות הפשוטה של ,יגע בו" היא אפילו ,מאחוריו", ולכן ניתן היה לחשוב שהחידוש בפסוק הוא שה,זב" מטמא ,כלי חרש" בנגיעה גם ,,מאחוריו", כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

- ואין קושי בכך שבסוף הפסוק ,וכל כלי עַץ..." אין שום חידוש, כי, כאמור, די בחידוש אחד בפסוק, שגם כלי חרש מטמא הזב בנגיעה ,מאחוריו" -

ולצורך הוכחה נוספת ל,יכול...", מוסיף רש"י ,וכו' כדאיתא בתורת כהנים" - ששם אכן רואים, שמצד חומרת טומאת הזב, יש מקום לומר שהוא מטמא כלי חרס מאחוריו, למרות שמת אינו יכול לטמא זאת. כלומר, רש"י אינו מפנה למקור בתורת כהנים כהתחלה להמשך, ללימוד שזב אינו מטמא כלי חרס מאחוריו, אלא, להיפך: לסוף הדברים (דעה שניה) בתורת כהנים (,עד'?' (קרוב למילים") - איזהו מגעו") - שאכן יש דעה (,,יכול") ש,אפילו נגע בו מאחוריו*' נטמא. ולכן הוא רק רומז לכך עלדידי ,וכו'", ואינו מצטט זאת בפירוש.

ואת ההכרח לפרש אחרת לומדים מסוף דברי תורת כהנים - ,,איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו", כדלהלן.

החידוש הוא במילים ,יגע בו"

ההסבר לכך הוא: בנוסף לכך שלכאורה פסוק זה כולו מיותר, הרי המילים שבתחילתו ,וכלי חרש אשר יגע בו הזב" מהוות בודאי כפילות לשון מיותרת: פסוק זה בא בהמשך לפסוק הקודם, שבו נאמר ,וכל אשר יגע בו הזב", ודי היה לכתוב בקיצור ,וכלי חרש ישבר" (כשם שבסוף הפסוק נאמר ,וכל כלי עץ ישטף במים", ולא נאמר שוב ,וכל כלי עץ אשר יגע בו הזב ישטף במים").

לכן סביר לומר, שהחידוש שבפסוק זה טמון דוקא במילים אלו, ,יגע בו": מילים אלו מכוונות כאן לאופן אחר של נגיעה, השונה מן הנגיעות המוזכרות לפני כן. פעולת ,,יגע" זו היא ,בו" - נגיעה בכלי כולו, ולא כנגיעה רגילה בחלק מן הכלי. וכלשון רש"י: ,איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו", שעלדידי ההזזה ,,מתנדנד" הכלי כולו.

[אילו היינו אומרים שחהחידוש בפסוק הוא בכך שכלי חרש נטמא מאחוריו, הרי החידוש הוא במילים ,וכלי חרש" בלבד, או גם במילה ,בו", אך לא במילים ,,יגע בו" ביחד].