105

3 לקוטי ,שאו..." - דברי משה, ולא ציווי ה'

אך רש"י אעו יכול להסתפק בקביעה ש,שאו..." היה ,,שלא לערבב את השמחה", כי מיד מתעוררת השאלה: אם אין להפריע לשמחת חנוכת המשכן, מדוע עשה כך הקדוש ברוך הוא והעניש את נדב ואביהוא מיד, בלי להמתין עד לאחר השמיני למילואים?3?

השאלה אף חזקה יותר: כבר בסוף פרשת משפטים, כאמור לעיל בסעיף ב', פירש רש"י, שנדב ואביהוא והזקנים ,,נתחייבו מיתה", אבל ,לא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן". כלומר, ב,שמחת התורה" לא רצה הקדוש ברוך הוא לפגוע, ואילו בשמחת ,יום חנוכת המשכן" הוא לא נמנע מלפגוע על ידי מיתת נדב ואביהוא. ובמיוחד תמוה כאשר רואים לגבי הזקנים שכדי לא ,לערבב שמחת התורה" דחו זאת לתקופה ארוכה הרבה יותר5.

וכיצד ניתן, אפוא, לומר שהציווי ,שאו..." היה כדי ,שלא לערבב את השמחה", בשעה שהקדוש ברוך הוא עצמו עירבב שמחה זו?

על כך אומר רש"י, שלפי פשוטו של מקרא, אמירת משה למישאל ולאלצפן

שמיני ב

,שאו..." לא היתה הלכה, חזרה על ציווי ה', אלא ,,כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה" - זהו נוהג של בני אדם*:

טבעם של בני אדם לעשות ככל האפשר כדי ששמחת כלה לא תופרע, ולכן מעבירים את המת מלפני הכלה, ומוליכים אותו בדרך אחרת כדי לא לפגוש את הכלה בדרכה ,לבית חתונתה"*, ולא להטריח אותה ללכת בדרך אחרת.

וכך בעניננו: למרות שהקדוש ברוך הוא העניש את נדב ואביהוא במיתה באמצע חנוכת המשכן, כלומר, רצון ה' היה שיהיה ענין של צער בשמיני למילואים - אך למרות זאת רצה משה, ככל שהדבר אפשרי*, ששמחת ישראל לא תופרע, ולכן הוא אמר ,כאדם האומר לחבירו" להרחיק את המתים ממקום השמחה - ,העבר את המת מלפני הכלה".

ח. הס'בה ל,ראש:כם אל תפרעו" - ,אל תערבבו שמחתו של מקום"

לפי זה מובן בפשטות מדוע הסיבה שמביא רש"י ל,שאו..." היא ,שלא לערבב שמחת הכלה (ישראל), ולא כבענין של ,ראשיכם אל תפרעו"