80

1\ לקוטי אך אין לומר כך כי: א) לפי זה צריך היה לומר את הקטע לאחר שאלת ,מה נשתנה", כי ,אמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו"":.

ב) הכלל ,,מתחיל בגנות" כדי שיהא ניכר ,,שבח", חל רק על ענין לשעבר, כפי שחז"ל אומרים זאת על ההתחלה ,עבדים היינו לפרעה, מתחילה עובדי עבודה זרה..." ובהמשך נאמר לגבי עכשיו ,ויוציאנו ה' אלקינו משם...", ,ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"*, כי כך מודגשים ביתר שאת ה,שבח" וההודיה לה, ומתעורר רגש של חירות.

אך כלל זה אינו מתאים, כמובן, להתחלה ב,גנות" של ההוה - השתא הכא. השתא עבדיץן.. אמנם, מתפללים ובטוחים? ש,לשנה הבאה בארעא דישראל" ו,לשנה הבאה בני חורין", אך זוהי תקוה לעתיד, ולא רגש של חירות בהווה בלילה זה.

גם בחלק השני שבקטע ,כל דכפין ייתי ויאכל כל דצריך ייתי ויפסח" צריך להבין: מהו הקשר בינו לבין ,מגיד" - סיפור יציאת מצרים?

לפי כל האמור, צריך לומר, שגם אם הקטע ,הא לחמא עניא" אינו חלק מסיפור יציאת מצרים ממש, הנאמר

חג הפסח ג

כתשובה לשאלת מה נשתנה, הרי הוא קשור לתוכן של ,מגיד", של סיפור יציאת מצרים. כי זוהי הקדמה כללית, המסבירה ועונה על שאלה כללית לגבי כל הסדר של לילה זה וסיפור יציאת מצרים כמוסבר להלן.

ד. אכילת מצה - במצרים!

כן אין מובן מדוע אומרים ,הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים", כפי ששואלים המפרשים: המצה שאנו אוכלים עתה קשורה למצה שאכלו היהודים ביציאתם ממצרים, ולא בהיותם בתוך מצרים? כנאמר בהמשך ההגדה ,מצה זו שאנו אוכלים... על שום שלא הספיק בצקת... שנאמר: ויאפו את הבצק... עוגות מצות... כי גורשו ממצרים...".

מובא על כך תירוץ*, שבני ישראל אכלו במצרים מצה, כי הנוהג היה להאכיל ,,שבויים" במצה ,מפני שהוא קשה ואינו מתעכל במהרה כחמץ", או כדברי ה,ספורנו"יי, ,לחם שהיו אוכלים בעוני ושלא היה להם פנאי להשהות עיסתם עד שתחמץ מפני נוגשים אצים". אך על כך מקשהל המהר"ל' ,והם דברים שיכחיש הכתוב והאמת כי לא נמצא בשום מקום לא