78

6 לקוטי

במשנה'' ,מתחיל בגנות ומסיים בשבח" - ,מתחילת'' עבדים היינו", ו,מתחילה?' עובדי עבודה זרה היו אבותינו":י, ואחר"כך הקטע ,והיא שעמדה...", סיום ,ענין מצרים"י!, והמבוא*' אל החלק העיקרי של ,סיפורי לבן ויעקב"*' - ,,דורש מארמי אובד אבי'*'.

וכיון שלפי ,,נוסח ההגדה" כ,מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונות"לי מתחילים מהקטע ,הא לחמא עניא", הנאמר מיד בהתחלה, ואף לפני ,מה נשתנה", מובן שגם ב,התחלה" זו מודגשת נקודה כללית.

1) פסחים קטז, א.

2) כב' הדיעות בגמרא שם.

3 ראה כל בו פיסקא מתחלה: פי' כאן הוא תחילת ההגדה. ובאבודרהם: עתה מתחיל סדרו של אביי (וראה שם פי' עבדים היינו. הגש"פ הנ"ל ע' יד ד"ה (עבדים). וראה לשון הרמב"ם שם ה"ד. וראה הדיעות בזה - אנציקלופדי' תלמודית ע' הגדה ס"ה, וש"נ.

4) ראה ז"פ הובא בהגש"פ הנ"ל ע' כא ד"ה צא ולמד.

5 ראה הגש"פ שם ד"ה ולמד, וש"נ.

6) משנה שם. וברמב"ם שם פ"ז ה"ד: ,,והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה", ובא בהמשך למ"ש ,ומסיים בדת האמת .. ליחודו וכן מתחיל ומודיע כו' ומסיים בנסים ... ובחירותינו". ולכאורה משמע קצת שמפרש מ"ש במשנה ,ודורש מארמי אובד אבי" הוא חלק (או עכ"פ תנאי) ב,ומסיים בשבת". וראה אנציקלופדי' שם.

7) שו"ע אדה"ז שם סמ"ג בסופו. ולשון הרמב"ם בהכותרת לההגדה ,נוסף ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא" (ומביא שם בתחלתו הפי" ,בבהילו .. הא לחמא עניא"). וראה לשון הר"א בן הרמב"ם (נעתק בהגש"פ הנ"ל ע' כו) ,ואמירת זה מנהגנו ומנהג קדמונינו אבא מארי ז"ל והקודמין לו וחכמי המערב".

חג הפסח ג

וכך גם ב,סיום" של ,ניסים ונפלאות שעשה לנו הקדוש-ברוך-הוא באותו זמן"יי - סוף הקטע של ,כמה מעלות טובות למקום עלינו"?, שהוא ,ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו"?.

8) לשון אבודרהם הנ"ל (הערה 9).

9) כלשון הנ"ל (הערה 17) מר"א בנו של הרמב"ם כתב על הדרשות ד,ר"י הגלילי אמר כו' ר"א אמר כו' ר"ע אומר כו' ואח"ז אומר כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו' על אחת כמה וכמה וכו' ועליו ועל כיוצא בו נאמר כל המרבה וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח".

0) ראה יבין שמועה להרשב"ץ ד"ה כמה מעלות טובות בסופו: ובזה השלמנו לדרוש מארמי אובד אבי לספר ביציאת מצרים. וראה לשונו שם בתחלת הפ" ובמאירי פסחים שם. משא"כ חלק ההגדה שלאח"ז ,ר"ג הי" אומר כל שלא אמר כו'" אף שג"ז הוא חלק מההגדה (כלשון הרמב"ם שם פ"ז סה"ה) וקיום מצות סיפור ביצי"מ*, והרי ג"ז נכלל בסימן ,מגיד" (ואם לא אמרם לא יצא יד'ח והגדת** - רשב"ץ שם ד"ה ר"ג הי' אומר) - מ"מ, הרי כפשוטו אי"ז הסיפור ד,נסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים" (ל' הרמב"ם הל' חו"מ רפ"ז. וראה גם לשון החינוך שם. אבודרהם הנ"ל). וראה אבודרהם פי' ר"ג הי' אומר (ועד"ז ברשב"ם (להגש"פ) וכל בו שם): פי' אע"פ שיאכל פסח ומצה כו' לא יצא יד"ח אם לא יאמר שלשה דברים אלו למה הם באים שמצאנו שהכתוב הקפיד באמירה ובהגדה***.

השייכות דהנקודה כללית כו' להסיום של כללות סימן מגיד (ולא רק דסיפור ,נסים ונפלאות שנעשו

*) ראה הגש"פ הנ"ל ד"ה לא יצא. הגש"פ הנ"ל עם ביאורים (קה"ת, תשמ"רז) ע' קמג. לקו"ש .....חט"ז ע' 6. וש"

**) אבל ראה רבינו מנוח לרמב"ם שם ה"ה חדא"ג מהרש"א פסחים קטז, א ד"ה כל מי. של"ה קנה ב (מצה עשירה). צל"ח פסחים שם. ועוד.

***) לכאורה יש לקשר פי האבודרהם הנ"ל עם פירש"י ורא"ש שהובאו בהגש"פ עם ,,ביאורים" הנ"ל ולקו"ש שם. ואכ"מ.