69
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי אך אם החובה עדיין חלה ביום י"ד ניסן - שבת, והתענית ביום חמישי היא רק תשלומין לשבת, יוצא, שהאב אינו מועיל בתעניתו ביום חמישי במקום בנו, כי בזמן החיוב (שבת - י"ד ניסן) הבן כבר גדול, והאב אינו יכול להוציאו ידי חובת תעניתו, ולא ייתכנו תשלומין. לפי זה יש יתרון לפי הדעה שזמן התענית עבר ליום חמישי: אם זה ענין של תשלומין, הרי בכור קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת נותק בכלל מן הענין של תענית בכורות, שהרי אביו אינו יכול להוציאו ידי חובתו, כדלעיל, וגם אם הוא עצמו יצום ביום חמישי, בהיותו קטן, הרי יש דיון< אם מצוה שעושה קטן בתורת. חינוך יכולה להוציאו ידי חובת מצוה המוטלת עליו כגדול (ובעניננו - החובה החלה עליו כשהגדיל ביום שבת, ערב פסח).
ה השאלה לגבי קטן שהגדיל בכל הענינים המוקדמים בתשלומין
אך יש לומר, שגם אם הקדמת התענית היא תשלומין לערב פסח, לא יחסר ענין התענית אצל בכור קטן שהגדיל ביום י"ד ניסן שחל בשבת.
כדי להבין זאת יש להקדים: כאמור: כאשר פורים חל ביום ראשון, מוקדמת, תענית אסתר ליום חמישי, וזהו ענין של תשלומין בלבד. ומתעוררת השאלה: כיצד יוכל קטן שהגדיל בי"ג
2) ראה לדוגמא - הגהות רעק"א לאו"ח סקפ"ו ס"ב. ציונים לתורה (להר"י ענגל) כלל יב. ועוד.
ץרב פסח
אדר (כאשר פורים חל ביום ראשון) לצאת ידי חובת תענית אסתר? הרי, כאמור, יש דיון אם תעניתו בקטנותו (י"א אדר) כחינוך יכולה להוציאו ידי חובתו בגדלותו (י"ג אדר)?
שאלה זו קיימת בכל הענינים
שעליהם נאמר ,מקדימין ולא מאחרין"?, אם נאמר שאלה הם תשלומין בלבד: כיצד יכול קטן שהגדיל ביום החיוב לצאת ידי חובת ענינים אלו כגדול?
לדוגמא: כאשר פורים של ערים מוקפות חומה (ט"ו אדר) חל בשבת, מקדימים בהן את קריאת המגילה לי"ד אדר':. ואם אלה הם תשלומין< לחובה
הערות
- 3. מגילה ה, א (במשנה).
- 4. משנה ריש מגילה. רמב"ם הל' מגילה ספ"א. טושו"ע או"ח סתרפ"ח ס"ו.
- 5. ראה רש"י מגילה (ה, א ד"ה ערב שבת) ,ערב שבת זמנם הוא .. להכי נקט האי לישנא דתשמע מינה הואיל ותקנו להן חכמי ישראל שאחר כנה"ג להקדים משום דרבה ה"ה לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו ואע"פ שהוא שלא בזמנן הוי כזמנן" [וראה הגהות חשק שלמה למגילה שם: כיון דרבנן עקרו הקריאה מיום השבת תו אינו מוטל על יום שבת שום חיוב קריאה. וראה הערה הבאה]. אבל מסקנת הגמ' שם היא ד,מאי ערב שבת זמנם (רק) לאפוקי מדרבי" (ולא שהוא זמנם לכל דבריו). וראה תשב"ץ ח"ג סי' רחצ: והא דלא קרינן מגילה .. אריא דאיסורא הוא דרביע עלייהו .. ויום שלפניו לקריאה .. אינן אלא לתשלומין דידי כו'.
- 4. אבל להעיר מטו"א מגילה שם, דרק לרבה התקנה לקרות ביום ו' הוא מחכמים שאחר כנה"ג, אבל לך"י אנשי כנה"ג עצמם תקנו כן, עיי"ש. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז (ע' 52 ובהערות שם) שי"ל, שהתקנה של קריאת מגילה (גם לרבה) היתה לאחרי שגזרו גזירה דרבה. - אלא שמ"מ מקום לשאלה (ע"ד הנ"ל בפנים ס"א ובהערה 6): האם התקנה (של אנשי כנה"ג) לקרוא את המגילה ביום ו' (כשחל בשבת) הוא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.