63
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ממצרים כמ"ש בסימן תצ"ד, וכיוון שט"ו בניסן היה בה' בשבת אם כן עשרה בניסן היה בשבת".
יש להבין: העובדה ש,בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים" מוסברת בגמרא\, וב,תוספות"* נמצא החשבון, שלפיו חלה שבת בעשרה בניסן, אך לשם מה מביא זאת אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך? אמנם, אדמו"ר הוקן מביא בשולחן ערוך שלו את ,ההלכות בטעמיהן"5, אך זהו איננו טעם, אלא חשבון, ומקורותיו בגמרא ובתוספות, ובכלל, הוא איננו מצטט בשולחן ערוך את ההלכות בלשונן המקורית, ודי היה באומרו ,,ואותו היום שבת היה"*.
ויש לומר שעלידי-זה יובן תוכנו של שבת הגדול.
כדי להבין זאת יש להקדים ולומר, שאת כוונת הציווי ,,בעשור לחודש הזה
שבת הגדול
ויקחו להם איש שה לבית אבות...", אשר הביא ל,מכה מצרים בבכוריהם", ניתן להבין בשתי דרכים:
א) לקיחת השה בעשור לחודש וניסי שבת הגדול לא היוו רק הכנה להקרבת הפסח בי"ד ניסן ולגאולת מצרים שלאחריו, אלא היתה להם מטרה בפני
עצמה 'י.
ב) מטרת לקיחת השה וכו' היתה רק כהכנה להקרבת הפסה ולגאולת מצרים**.
באופן דומה ניתן לומר ברוחניותם של הענינים: הניסים של שבת הגדול באו רק כהכנה ל,נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו", אשר הביא ליציאת מצרים, או שהיתה בענין זה משמעות בפני עצמו.
לפיכך, כאשר מסביר אדמו"ר הזקן על שבת הגדול, הוא אומר ,,שהרי בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים .." וכיוון שט"ו בניסן היה בה' בשבת א"כ עשרה בניסן היה בשבת, ובכך הוא מציין שהענין של ,,בעשור לחודש הזה" בא
הערות
- 3. שבת פז, ב. טור שם מסדר עולם. וראה ח"י שבהערה 46.
- 4. ד"ה ואותו. טור שם.
- 5. ראה ,הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר" לשו"ע אדה"ז.
- 6. בנוגע למה שהוסיף ,,שהרי בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים כמ"ש בסי' תצ"ד" אפ"ל שהוא בכדי לתרץ קושיית הח"י בסי' ת"ל. ולכן גם ציין ,,במ"ש בסי' תצד", כי שם מבואר שגם לדעת רבנן היתה יצי"מ בה' בשבת - ראה מחה"ש שם (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 258 ובהערות שם)*. אבל הוספת ,וכיון שט"ו בניסן כו'" לכאורה מיותרת היא.
- 5. *) אלא שצ"ע למה הוצרך לציין בס" תצד לכאן ,,כמ"ש בסי' תל". ואולי י"ל כי מקור הדבר (שכן קיי"ל להלכה) הוא ,,בסי" תל" ששם כתב הטור וכו" להלכה (כטעם לשבת הגדול).
- 7. וע"ד מרו"ל (מכילתא ופרש"י בא יב, ו) דזה שהי' לקיחתו בעשור הוא שיהי' להם זכות שיצאו ממצרים.
- 8. וכמו שהוא ע"פ הטעם שקודם השחיטה טעון ביקור ד' ימים (פסחים צו, א). אבל לאידך, זה שנצטוו ליקחו מעשור, שאינו בפסח דורות (כבגמרא שם. ומכילתא עה"כ בעשור לחודש (יב, ג) וה" לכם למשמרת (שם, 0), משמע שגם ענין בפ"ע הוא, כאופן הא' שבפנים (וכמכילתא ופרש"י שבהערה הקודמת).
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך א לקו"ש חי"ז ע' 63
- שולחן ערוך א לקו"ש חי"ז ע' 63
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.