61

6 לקוטי לזמן שמעל לשנוייםי ומנוחה.

וכיוון שהזמן של שבת - הוא עצמו ענין של אתהפכא, הרי הוא משפיע על כל עניני העולם שבשבת, שגם בהם תחול ,אתהפכא", כמו ,ולילה כיום יאיר" וכדומה.

ה. דוגמאות לכך בהלכה

ניתן למצוא לענין זה, של עבר הווה ועתיד ויחד עם זאת - נעלה בשנויי הזמן, דוגמא בהלכה: ישנם מספר ענינים התלויים בזמן ומוכרחים להיות לאורך תקופה מסויימת, ויחד עם זאת הם במסגרת של נקודה אחת. לדוגמא: על קטן שהגדיל באמצע יום השבת, או באמצע = יום הכיפורים, סובר הרוגוצ'בייי שמן התורה הוא חייב רק לגבי שבת, בכל דיני השבת, מפני שכל רגע בשבת הוא זמן פרטי בפני עצמו, אך לגבי יום הכיפורים הוא פטור, מפני שזוהי נקודה אחת.

שבת הגדול

ובדומה לכך לגבי ספירת העומר וכדומה, לפי דעות מסויימות.

דוגמא דומה לכך: פעולה מתמשכת, כיציאת מצרים, למשל: היציאה ממצרים צריכה להמשך זמן מה, ובשינויים במשך זמן זה: קודם חצות, חצות, לאחר חצות, יום ט"ו בניסן, וכמצוי בביטויים בגמרא*: נגאלו בערב, יצאו ביום, חפזון דמצרים חפזון דישראל. אך יחד אם זאת מתמשך אותו תוכן של יציאת מצרים ומשפיע בכל דור ודור ובכל יום*, שחייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, באופן שאילו לא הוציא הקדוש-ברוך-הוא... אנו... משועבדים היינו לפרעה במצרים".

. הנס של ,,למכה... בבכוריהם" - ענין של אתהפכא, כמו שבת

לפי זה תובן הדגשתו של אדמו"ר הזקן ,,שנעשה בו נס גדול", כי בביטוי זה מודגש הקשר לשבת:

כבר הוסבר פעם בהרחבה* שגדלות הנס של שבת הגדול היתה בכך שהריגת המצרים נעשתה באמצעות ,,בכורי מצרים" - התוקף של ,קליפת" מצרים (שהרי מהותו של בכור היא חוזקה ותוקף*). כאשר ישראל נמצאים