17

50 לקוטי ג. יש צורך בהוכחות משני פסוקים אלו דוקא

לפי זה מובן מדוע בחר רש"י את ההוכחות לפירושו דוקא משני פסוקים אלה, כי בהם מודגש שהמשמעות של ,ונמצה" ,מיץ" - קשורה לפעולת האדם - כבישה:

מתחילת הפסוק במשלי ,מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם" אין הוכחה לעניננו: = ש,ונמצה" נעשה באופן של ,בובש", כי הן ,חמאה" מ,חלב", והן ,דם" מ,אף" אינם נמצים עלדידי פעולת כבישה וסחיטה, אלא על-ידי חיבוץ, הכאה וכדומה, ולפעמים הם נמצים אף מעצמם: החמאה צפה על פני החלב מעצמה, והדם ניגר מהאף מעצמו, כפי שרואים בפועל.

לפיכך מצטט רש"י דוקא את סוף הפסוק - ,מיץ אפים (יוציא ריב)", כי שם ה,מיץ" נעשה באותו אופן של ,בובש בית השחיטה": עלדידי סחיטה, דחיפה ולחיצת הכעס החוצה - ,יוציא ריב" - מתפתחת מריבה.

אך הוכחה זו בלבד אינה מספקת, כי פעולת ה,מיצוי" ב,אפים" אינה פעולה מעשית ממש, ככבישת בית השחיטה. לכן מצטט רש"י גם את הפסוק ,,כי אפס המץ", שבו הכוונה היא, כפי שמפרש רש"י שם, ל,חלב

דוקא לאחר פירושו כאן שזהו ענין הזריקה, מקשה לאח"ז ,אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה", שהרי למדנו שההקטרה היא לאחר הזריקה. ראה רמב"ן ורא"ם כאן. וראה פנ"י עה"פ.

ויקרא ג

וחמאה" הנחלבים' מהצאן והבקר, שזוהי עשיה ממש, והחלב אינו יוצא עלזידי הכאה וכדומה, אלא על-ידי סחיטה ולחיצה ממש.

אך גם ההוכחה ,,כי אפס המץ" בלבד אינה מספקת, כי שם אפשר להבין, שהמילה ,מץ" אינה מדגישה את פעולת המיצוי עצמה, אלא זהו רק תואר לעושר ולכבוד של הצאן והבקר, שהם תוצאה מכך שחולבים מהם חלב וחמאה. כפי שמפרש שם רש"י ,המיץ שלך, עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה"'?. לפיכך צריך רש"י להביא גם - וכהוכחה ראשונה - את הביטוי ,מיץ אפים", שבו ,מיץ" היא פעולה של לחיצה.

ד ההוכחה מספר שופטיסם אינה מתאימה כאן

ההסבר לכך שרש"י אינו מביא את ההוכחה מספר שופטים - ,,וימץ טל מן הגזה", שזוהי פעולה מעשית - הוא:

באותו פסוק בספר שופטים, לפני המילים ,וימץ טל...", נאמר ,ויזר את הגזה", כלומר, הוא סחט את הגזה (כפי שמפרש רש"י שם ,לשון מכבש"). וכיון שכבר מוזכרת פעולת סחיטה, מובן, = שהפעולה ,וימץ טל...", שלאחריה, אינה מוסבת על פעולת