14

6 לקוטי

,אדמה לעליון" - הקיים אצל כל יהודי, דומה לאדם הראשון שלפני החטא. הוא בדרגה הנעלית מענין החטאים"י, ואין אצלו חיוב בקרבן של כפרת חטא. דבר זה ,,מתגלה" בקרבנות נדבה, שאינם באים על חטא, אלא מנדיבות הלב של היהודי להתקרב לאלקות (קרבן מלשון קירוב).

אך עם זאת קיים ענין זה אצל כל הקרבנות, כולל אלה המובאים על חטא, כדלעיל, מפני שמיד כאשר יהודי מחליט להביא קרבן כדי לכפר על חטאו, מתגלה ה,אדם" שבו, הנעלה מענין החטאים, כאדם הראשון שקודם החטא", ובכך מתכפר עליו - החטא ,,מנוגב" לחלוטין*.

ויקרא ג

ט. הקדמה של ויקרא - לשון חבה - דוקא כאן

לפי כל הנ"ל מובנת גם הקדמת התורה כאן ,ויקרא אל משה", כפי שאומר על כך רש"י בהרחבה שזו ,לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו...". שהרי, לכאורה: א) מדוע כותבת כך התורה דוקא בפרשת הקרבנות? ב) מדוע מאריך כל כך רש"י בענין ש,ויקרא" היא לשון חיבה?

ההסבר לכך הוא: כאמור, הפעולה הראשונה שרצו בני ישראל לאחר הקמת המשכן היא הבאת קרבנות נדבה, דבר המצביע על החביבות המיוחדת של המשכן אצל בני ישראל.

ו,כמים* הפנים לפנים כן לב האדם (העליון*) לאדם", ולפיכך הראה גם הקדוש-ברוך-הוא כאן את גודל חביבותם של ישראל, ולפיכך מאריך גם רש"י בענין זה.

יי החב'בות לישראל - נתינת כח לנדיבות הלב

ענין נוסף בכך: ידועי ש,ויקרא אל משה" היא נתינת כוח לעבודת הקרבנות, = שעיקרה נדיבות הלב, כדלעיל.

ולפיכך מקדימה התורה ,ויקרא אל משה", לשון חבה: נדיבות הלב של ישראל אל הקדוש-ברוך-הוא נובעת