6

אדם הראשון שבו) - לא עבודה של תשובה, רחוק שנעשה קרוב, אלא עבודה מעין עבודת צדיק* שלכתחילה אין לו קשר לרע ולחטא.

ומפני מעלה זו הקיימת אצל כל יהודי יכולה להיות אצלו ,,הכרת מעלת עצמו", כי מציאותו של צדיק איננה עצמית, ח"ן, אלא זוהי מציאות של קדושה, שבה אין לטומאה שום כח אחיזה (שלא כבעל תשובה, שגם לאחר התשובה הוא צריך ,שמירה מעולה שלא יחזור לסורו"*).

ואדרבה - צריכה להיות הכרה בערך עצמו, עד שלפעמים זוהי הדרך (על ידי ,,ויגבה לבו בדרכי ה'"*) כדי לנצח את ההעלמות וההסתרים של העולם הזה - כשהעבודה היא בתוקף של קדושה, עבודה הדומה לעבודת הצדיקים.

ח. גם אצל צדיק יש צורך ב,הכרת שפלות עצמו"

יחד עם ,,הכרת מעלת עצמו" צריכה להיות גם ,,הכרת שפלות עצמו", כי לולא זאת יכולה הכרת מעלת עצמו לגרום, ח"ו, לירידה ונפילה וכו', ועל כך בא ההסבר.

ברור הוא, שאדם שאיננו צדיק - הרעי אצלו הוא בתוקף, ובודאי הוא

צריך להישמר ולהיזהר בהכרת מעלת עצמו, כי הוא יכול להיגרר להרגשת קיום עצמי פשוטה מצד היצר הרע וכו'.

אך כאשר אדמו"ר הזקן רצה לחנך את ה,צמח צדק" - צדיק9, שיגדל להיות נשיא* בישראל - הוא רצה להזהירו יותר מכך: כיוון שאפילו אצל אדם הראשון, אשר היה צדיק, ובנוסף לכך יציר כפיו של הקב"ה, ולכאורה לא היה לו שום קשר לחטא, ולא היה אצלו שום מקום לאחיזה ל,לעומת זה" (טומאה) ובכל זאת גם אצלו גרמה ההכרה בערך עצמו לכשלון בחטא עץ הדעת - וודאי שכל צדיק צריך להיזהר בהכרת מעלת עצמן'ל.

ט. הענווה האמיתית - הכרה בערכו של הזולת

כך יובן מדוע האריך אדמו"ר הזקן בהסבר על ענוותנותו של משה, אשר בנוסף להיותו עניו בחושבו שמעלותיו הן מתנה, הוא חשב שאדם אחר עם אותן מעלות היה ודאי טוב יותר ממנו.

וזאת מפני שצריך להיזהר, שכאשר נמצאים בדרגה נעלית בקדושה