585

יו"ד וייא, אהוב את המלאכה וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא.

קבלתי הטע"ג ומכתבה מבואה לשלום, ושבעתי רצון שת"ל הנסיעה היתה כשורה, ושמצאה בשם הכל כשורה, אבל הי' לי צער שנכר ממכתבה שבירות לב, שאיגו בעתו ולא בזמנו.

למותר להאריך, שהאמור זבחי אלקים רוח נשברה, אין הכוונה על שבירות רוח, ובפרט שבירות הלב, המזיק, ח"ו, לבריאות ופועל על העצבים - ניערווין --. וביותר אשר מצד השבירות לב נעמט מען אויף ענינים שאַרפער און שווערער, מכמו שהם מצד עצמם, וכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע סיפר בשם כ"ק אביו אדמו"ר -- מוהרש"ב -- נ"ע, שאמר לו פעם ,זעה ווי טייער דער אידישער גוף איז, אז צוליב עם האָט מען אויסגעגאַסן אַזויפיל תורה און מצות". ועתה כשנותן לכאו"א דבר יקר כזה כמו גוף, צריכים לעסוק בהשתדלות, והשתדלות אליבא דגפשיי, שיהיי הגוף בריא ובמילא יוכל להשלים מה שחפץ ממנו השי"ת, וכמ"ש הרמבים הלכות דיעות רפ"ד, ,היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא" ובהמכ' של כ"ק הרב המגיד ממעזריטש (נדפס בהתמים ח"ז) לבנו הקדוש המלאך, כותב, ,א קליין לעחילי אין גוף מאַכט א גרוישער לאַך אין דער נשמה". אין כוונתי בזה לדרשא, ורק תקותי, אפשר יפעול זה עלי' ועל ידה גם על בעלה הרב שי' (אף שבזהר מובא הלשון תוקפא דנשמתא חולשא דגופא, זאֶל מען טייטשען -- חלישות דרישות הגוף, אבל לא ח"ו חלישות בריאות הגוף, ורואים זה בפועל, שבעת שהגוף בריא יכולים לפעול שלא בערך בכל הענינים ובפרט באהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל).

אקוה לשמוע ממנה בשו"ט בנוגע לבריאותה ובריאות בעלה הרה"ח וכו שי', והשי"ת יזכנו כולנו לבשר אך בשו"ט איש לרעהו, הן בגשמיות והן ברוחניות...