583

שאין זה שולל מילוי הוראת הרופא, כי הרי התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ושלוחי דרחמנא נינהו, אלא שיש להזהר מלעשות העיקר טפל והטפל עיקר כמובן. ובפרט שזכה ללמוד כמה שנים בתו"ת, אשר דברי צדיקים ופעולותיהם קיימים לעד ופועלים פעולתם דרך כחות הנעלמים עד לכחות הגלוים ולבושי הנפש שהם מחשבה דבור ומעשה.

בודאי שומר שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא, ומעתה יקבע גם שיעור נוסף בלימוד החסידות אילנא דחיי. ויהי רצון שיקוים בקרוב

המקיים את התורה כו' סופו לקיימה מעושר גופני ורוחני. (ממכתב כ"ד מ"ח תשי"ז)

בעתו קבלתי שני מכתביו ובהם כותב ג"כ על דבר מצב בריאותו. וכנראה מהם שמצב רוחו אינו כדבעי, - נכון יהי' לבו בטוח בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר ישלח דברו וירפאהו, ואף שנוסף על זה, הנה צריך לעשות כלים בדרך הטבע, היינו לשמור הוראת הרופאים, יש להבדיל בין שני הדברים, שבעניני רפואה צריך הוא להעסיק רק את כח המעשה שלו משא"כ כח המחשבה וההרהור, וכיון שאינו רופא ויש לו חלק בלימוד התורה, צריך הוא להשתמש בכחות אלו רק בעניני תורה ומצות והשקלא וטריא ופלפול בעניני הרפואה אין זה שייך אליו, ובמילא -- חבל על הזמן שנותן על זה וכיון שמיותר הוא כח שכלו במקצוע חכמת הרפואה, הרי בטח ניתן לו הכח להשתמש בו במקצוע אחר (שלדעתי הוא עסק התורה וכו') ואיכ חסר הוא שם, והעולה היא בשתים: חסרון במקום אחד ומיותר במקום השני, ובהתבוננות אפילו לשעה קלה בכל זה, הנה ישמח לבו אשר זיכהו השי"ת שיוכל לעסוק בתורה, ויוסיף אומץ בזה. ויאיר את הד' אמות שלו, ועד פסק רז"ל אשר כל העיר היא כד' אמות שלו. ויאירם בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות.

במענה על מכתבו מח' לחדש אדר שמרבין בשמחה, בו כותב אודות מצב בריאותו, וכבקשתו אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להטבת הבריאות ולבשו"ט גם בשאר עניניו. ובטח למותר לעוררו שככל שיוסיף בתורה ומצות בכלל, ובקביעות שיעור בלימוד החסידות, קביעות בנפש וקביעות בזמן, ביחוד -- יוסיף השי"ת בברכתו בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.