582

במענה על מכתבו מעש"ק, הנה אין להתפעל מהזמנים והתאריכים אשר אומר הרופא שביקר אותו. וכידוע פתגם נשיאנו הק', אשר התורה נתנה רשות לרופא לרפאות, אָבער ניט ח"ו מאַכען שווער אויפן האַרצען, ובמילא צריך למלאות הוראותיהם ולדעת שאין הם אלא כגרזן ביד החוצב, הרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר הוא ישלח דברו וירפאהו במוקדם, והצנור והכלים לזה בכלל ובפרט לאברך בן ישיבת תו"ת הם ההוספה בשיעורים בתורה תורת חיים ומצותי' ובהיסוד לזה עבודת התפלה.

לאחרי ההפסק נעם לי לקבל מכתבו הכתוב בכתב ידו. ובודאי יקויים בו פסק רז"ל כל מי שמטיבין עמו (ב"ב יב, ב). ובודאי ידוע לו השקפתנו, על ענינים כמו אלו, וע"פ תורת הבעש"ט (שבאמת, בנוגע לאיש הישראלי מוסכם ג'כ מחוקרי ישראל הקודמים לו), הרי כל פרט ופרט שבפרט מחיי האדם והדצ'"ח בכלל, הוא בכיוון ולשם תכלית. וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה באחד המאמרים שלו בדא"ח, משלים הכוונה העליונה. וע"פ עִיקר מעיקרי יסודות אמונתנו שהיא הבחירה חפשית, הרי יש לכל עניז חלק הטוב שבו, עד שאפילו חשוכא -- שעפ" תורה היא חשך - אפשר להתהפך לנהורא וממרירו למיתקא. וכיון שאיקלע כת"ר לבית הרפואה ... הרי עליו לנצל הזדמנות זו ולהשפיע על הנמצאים שם -- בקירוב לבם לתורה וליהדות בכלל, ולחסידות הדרכותי' ומנהגי' בפרט. וככל שימהר ויזדרז בזה -- הרי תושלם שליחותו במקום זה, ובמילא יפטרוהו משם בבריאות ולשלום והצלחה. וזריזין -- מקדימין. ובפרט כפתגם ב"ק מו"ח אדמו"ר, אַז חסידים זיינען קלוגע און לייגען ניט אָפ אויף מאַרגן וואָס מען קען אָפטאַן היינט, ויה"ר מהשי"ת שמכאן ולהבא ישלים כל עניניו בדרכים

שיהיו אך טוב וחסד בטוב הנראה והנגלה. (ממכתב כו תמוז תשי"ד)

במענה על מכתבו מיום הרביעי עם הפ"נ המוסגר בו, בו כותב אודות מצב הבריאות שאינו כדבעי,