572

... ג) הפצת לימוד תושבע"פ -- מובן שנכון וטוב הוא בכל האופנים האפשריים. וכיון שכמחז"ל ,אין דעותיהן שוות' -- הרי ,גם" בזה כמה שיטות ודרכים, וכמדומה שדוקא לאחרונה מתפשטת ומתקבלת יותר ויותר " שיטת ודרישות גדולי ישראל דכו"כ דורות דמלפנים -- הסברה ישרה (לא שפּאַלטן א האָר) על אתר (לא -- צוזאַמענפירן דוקא א באַרג מיט א באַרג) ובבירור הנפק"מ לפועל (,מאי ביניהו" -- שזהו לפעמים קרובות השמירה מללכת בדרך עקלתוז).

ד) בהמשך להנ"ל -- אולי נודע לו משיטתי בזה. להוסיף עוד נקודה -- ע"ד שהבליט והדגיש הגאון הרגצובי -- למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדם, ומובנת העמקות ועאכו"כ הרחבות -- הבאות עי"ז. וק"ל...

\ (ממכתב כ"ז טבת תשל")

... קראתי מאמריו... ע"ד המצות, ומשתמש שם כו"כ פעמים בביטוי פוא בנוגע לה', ואף שרגיל ל' זה וכיו"ב ,טבע" וכו' בכ"מ ואפילו בס'י הקבלה (עיין פרדס סוף ש"ב. ע"ח ש"א בתחילתו. שומר אמונים ויכות א' סקמ"א ואילך וב' סקי"ג ואילך עיי"ש. ובכ"מ), מובן שצ"ל איזה ביאור בזה, כיון, שאין כל הכרח למעלה ח", כי הוא נמנע הנמנעות (עיין שו"ת הרשב"א סתי"ח, וכך היא מסקנת תורת החסידות). ונקודתו --: שרואים, אשר רצה ה' שתהי' הבריאה ע"פ חוקים וסדר מסוים (וביכולתו, וגם עתה, לרצות אחרת). וע"פ סדר זה -- מוכרחת: התהוות הספירות (כי אחד החוקים הוא

שהמתהווה מאחד הפשוט -- ג"כ פשוט) וכו" וכו'. (ממכתב ט' מ"ח תשכ"ב)

נתקבל מכתבו השואל כיון שבכמה מקומות טעמי התנ"ך אינם מתאימים לפירוש הפשוט של הכתובים באיזה דרך לבחור אם לקרות כפי הטעמים או לקרות בהפסקות וצירופי תיבות המתאימות לפשוטן של הפסוקים (ונתת תורתו של כל אחד בידו אם לעשות הפסק גדול או קטן וכו' וכו').

א) ע"פ המקובל באומתנו הטעמים ניתנו מפי הגבורה, וכמ"ש בפרדס להרמ"ק בתחלת שער כח (בנוגע לנקודות) וזיל: המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם כו'. ועיייש שער כט דמוכח דגם שמות הטעמים בקבלה הם ולכן גם בהם נרמזים כמה וכמה עגינים.