562

נתקבל מכתבו מה' בחשון -- בו שואל דעתי בהנוגע ליחס לענינים של נצחנות, בחצוצרות וקול תרועה וכו'. כמובן שצדק שהם ענינים שאין הנפש היפה סובלת אותם, ואשרי מי שינצל מהם. אבל ידועה שיטת תורתנו בכלל ושיטת החסידות בפרט ששוללות ענין של ,ואני את נפשי הצלתי", ואם יש אפשרות לתקן, אין ברירה בזה וצריך לקחת עמדה, וכמובן בדרכים שלא בנצחנות וכו'. וזוהי ג"כ כוונתי במכתבי הקודם לכי, שמעצמו מובן שאיני מדבר ע"ד הדרכים שאוחזים בהם הצעקנים והרעשנים, ובפרט שספק אם > דרך זה בענינים אלה תביא תועלת. אבל כוונתי לדרכים הקשורים בכשרון שחונן בהם כ' מההשגחה העליונה, שכבר הצליח עי"ז למצוא מסילה ללב כמה וכמה חוגים והד בהם. '

ואפרש שיחתי. אין כוונתי כ"כ לתופעות מסוימות (ענין בריכת השחיה המעורבת, גיוס נשים, שאלת מכירת וגידול ד"א בירוש' עיה"ק וכו), כי לדעתי כל תופעות אלו מסובבות משיטה כללית של מלחמה נגד הדת. אפשר שאצל כמה מהנלחמים -- כוונתם למלחמה נגד האישים נושאי הדת או נגד המפלגה דתית, כאנשים ולא כבעלי דת, אבל סו"ס בהנוגע למושפעים והמקבלים אין זה "מ כ"כ.

באם הידיעות שלי נכונות, הנה בשנים האחרונות יש שנוי משמח קצת באה"ק ת"ו בשטח האמור, והוא: מלפני כמה שנים היתה תגובה נגד הדת ,למטה", ז. א. בתוככי הנוער והצעירים, והעומדים בראש נספחו אחריהם, מהם ברצון ומהם באונס. אבל דוקא בשנים הכי אחרונות הנוער והצעירים התחילו לחפש הדרך לשיבה אל האמונה והדת, ואפילו אלה מהם המנגדים לע"ע למצוות מעשיות או לדת ישראל, הרי התנגדות זו היא יותר מתוך חוסר ידיעה מאשר התנגדות בעצם, אלא שלצערנו הכי גדול, הנה אלה העומדים ממעל להם ומנהיגיהם -- עדיין אוחזים בדרכים ושיטות שמלפנים ונלחמים בדת ובעניני', ומזמן לזמן מתבטא זה בתופעות כאלה המנויות לעיל ועוד כהנה וכהנה. אין מתפקידי, ונגד רצוני, למנות עוונותיהם של כו', ובפרט שלהנמצאים באה"ק ת"ו, הענינים ידועים וברורים עוד יותר. ומי יודע מה יולד יום. ולכן כל המקדים פוי ועושה בזה בעוד מועד, הרי לא לבד מחליש התופעות שעד עתה, אלא שולל נקודות חדשות בזה.

ב) לסיום מכתבו דנפשי חשקה בתורה וכו' ומה יעשה האדם שאינו מסוגל לעשות שתי מלאכות כו', הנה גם בבעי' זו, כמו בכל עניני האדם, יש הוראה ברורה בתורתנו תורת חיים, והיא אשר מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים -- דוחה תורה (מועד קטן, ט, סוף ע"א וריש ע"ב).

(ממכחב כ"ב מרחשון ה'תעי"ט)